רע"א 1805/12 סרגיו קלמנוביץ נ. עזבון המנוח אריה קנר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' שטמר) בת"א 870/08 מיום 2.2.2012, בגדרה נקבע כי המשיבים 3-4 מילאו אחר הוראותיו של פסק הדין מיום 26.3.2012 ואחר החלטת בית המשפט מיום 31.5.2012, ועל כן רשאים לרשום את הנכסים הנדונים על שמם.

רקע עובדתי והחלטת בית משפט קמא

2.

המבקש ומשיבים 1-2 הם היורשים של עיזבון בני הזוג סורוקה, אשר כלל שני נכסים. המשיבים 1-2 מכרו את הנכסים הללו למשיבים 3-4. המבקש הגיש תביעה לבית משפט קמא שיורה על ביטול המכר בכל הנוגע לחלקו בנכסים. ביום 26.3.11 ניתן פסק דין בבית משפט קמא ובו נקבע: " קלמנוביץ רשאי להירשם כבעלים במחצית הזכויות בשני הנכסים, וזאת בתום 60 ימים מהיום. אולם, אם ישלמו לו הנתבעים 1-2 או כל הבא מטעמם סכום של 85,000 ₪ בתוספת ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מיום 20.5.08 ועד תום 60 ימים מהיום, יישאר הרישום כפי שהוא היום... ".

3.

המשיבים 1-2 סירבו לשלם את הסכום למבקש, ומשיבים 3-4 סברו כי יקטינו את נזקם באמצעות תשלום למבקש ולכן רצו לקיים את חלופת התשלום מטעמם של משיבים 1-2. ביום 24.5.2011 העביר בא-כוח המשיבים 3-4 לבאת-כוח המבקש את התשלום האמור. באותו יום החזירה באת-כוח המבקש את השיק בטענה כי משבחרו המשיבים 1-2 שלא לשלם את התשלום בהתאם לחלופת השנייה, אזי זו לא קוימה.

4.

עקב סירוב המבקש לקבל את התשלום, פנו המשיבים 3-4 לבית משפט קמא בבקשה להבהרת המילים " כל הבא מטעמם " בפסק הדין. בהחלטתו מיום 26.5.2011 קבע בית משפט קמא כי על אף שבית המשפט אינו מפרש את החלטותיו, במקרה זה רשאים המשיבים 3-4 למלא את חלופת התשלום במקום המשיבים 1-2, והתנהלות אחרת תהיה התנהלות שלא בתום לב.

5.

ביום 30.5.2011 הגישו המשיבים 3-4 בקשה להוצאת צו מניעה אשר ימנע מהמבקש לרשום את זכויותיו בנכסים. בהחלטה מיום 31.5.2011 הביע בית משפט קמא את מורת רוחו מהתנהלות המבקש, נעתר לבקשה והעניק למשיבים 3-4 צו מניעה זמני אשר אוסר על המבקש לרשום את זכויותיו בנכסים. בית משפט קמא קבע כי תנאי לכניסה לתוקף של צו המניעה הוא שהמשיבים 3-4 יפקידו בקופת בית המשפט את הסכום הנדרש לתשלום על פי פסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי צו זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה של הגורם השיפוטי, אשר יקבע אם פסק הדין בוצע על ידי המשיבים 3-4, וזאת בתנאי שהמשיבים 3-4 יפנו אליו בתוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה.

6.

המשיבים 3-4 הפקידו את התשלום, וביום 15.6.2011 הודיעו לבית המשפט כי פסק הדין בוצע וביקשו לבטל את צווי המניעה שהוטלו על הנכסים באופן המאפשר את רישום זכויותיהם בנכסים. המבקש סבר כי המשיבים 3-4 לא ביצעו את הוראות בית המשפט וביום 26.6.2011 הגיש בקשה לביטול צו המניעה מיום 31.5.2011.

7.

בהחלטתו מיום 2.2.2012 ציין בית משפט קמא כי על אף שבדרך כלל לא בית המשפט הוא שבודק וקובע אם מולאו תנאי פסק דינו, במקרה זה בו הורה בית המשפט על הדרך שבה יש למלא אחר פסק הדין ולאחר שמצא כי המשיבים 3-4 מילאו אחר החלטתו מיום 31.5.2011, מצא הוא לנכון לקבוע כי המשיבים 3-4 מילאו אחר הוראות פסק הדין ולכן הם רשאים לרשום את זכויותיהם בנכסים הנדונים.

טענות הצדדים

8.

לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא כאשר הבהיר לאחר מתן פסק הדין את כוונתו. כמו-כן, טוען המבקש כי בהחלטתו סטה בית משפט קמא באופן מהותי מהוראות פסק הדין ומהוראות החלטתו מיום 31.5.2011. לטענת המבקש, המשיבים

3-4 נהגו בחוסר תום לב בעת קניית הנכסים הנדונים, ועל כן אין להעניק להם יכולת לבחור בחלופת התשלום. משעמד בית משפט קמא בפסק דינו על חוסר תום ליבם של המשיבים 3-4, ומשלא קבע במפורש כי המשיבים 3-4 יוכלו לקיים את חלופת התשלום, נראה כי בהחלטתו אשר אפשרה תשלום מצד המשיבים 3-4 סטה באופן מהותי מפסק דינו.

9.

לטענת המשיבים 1-2, פסק הדין מיום 26.3.2011 אשר ניתן על דרך הפשרה, ציין שתי חלופות. המשיבים 1-2 העדיפו את אופציית הרישום על פני התשלום. הואיל ובחירתם של המשיבים 1-2 השפיעה על המשיבים 3-4, בחרו המשיבים 3-4 לממש את חלופת התשלום, באישורו של בית המשפט בהחלטתו מיום 31.5.2011.

10.

לטענת המשיבים 3-4, בית משפט קמא נדרש לסוגיית ביצוע פסק הדין, לאור התנהלותו של המבקש, אשר ניסה לכפות את חלופת רישום זכויותיו, תוך חבלה בביצוע פסק הדין. לטענת המשיבים 3-4, ההחלטה מיום 2.2.2010 אינה אלא החלטה בשתי בקשות אשר עניינן צווי מניעה, אשר אינה משנה דבר ממה שנקבע בפסק הדין ובהחלטות בית משפט קמא. טענות המבקש בבקשת רשות הערעור נוגעות לפסק הדין ולהחלטות בית משפט קמא מיום 26.5.2011 ומיום 31.5.2011. משלא השיג המבקש על החלטות אלו, הן הפכו לחלוטות ולכן מנוע המבקש מלטעון כנגדן.

דיון והכרעה

11.

דין הבקשה להידחות. ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור עוסקת בבקשת המשיבים 3-4 לביטול צווי המניעה על הנכסים הנדונים באופן המאפשר את רישום זכויותיהם בנכס ומנגד בבקשת המבקש לביטול צו המניעה הזמני שניתן ביום 31.5.2011. לא מצאתי כטענת המבקש כי בית משפט קמא סטה בהחלטה זו מפסק דינו ומהחלטותיו הקודמות. בית המשפט קבע בפסק דינו את האופן שבו יש למלא אחר פסק הדין, בהחלטותיו מיום 26.5.2011 ומיום 31.5.11 קבע כי המשיבים 3-4 רשאים למלא אחר הוראות פסק הדין ולקיים את חלופת התשלום, ובהחלטתו מיום 2.2.2012 אישר בית משפט קמא כי המשיבים 3-4 אכן מילאו את הוראותיו.

12.

טיעוני המבקש אינם נוגעים במהותם להחלטת בית משפט קמא נשוא הבקשה, אלא נוגעים לפסק הדין ולהחלטות בית משפט קמא מיום 26.5.2011 ומיום 31.5.2011. טענות המבקש בדבר סמכות בית משפט קמא להבהרת פסק דינו היו צריכות להיות מועלות לאחר מתן ההחלטות מיום 26.5.2011 ומיום 31.5.2011. טענותיו לגבי כך שאין זה מן הראוי לאפשר למשיבים 3-4 למלא אחר חלופת התשלום, היו צריכות להיות מועלות לאחר מתן פסק הדין ולאחר שבית משפט קמא הבהיר את הסוגיה בהחלטותיו. המבקש בחר שלא לערער על פסק הדין ושלא לבקש רשות לערער על החלטות בית משפט קמא אשר הבהירו כי רשאים המשיבים 3-4 למלא אחר חלופת התשלום. משכך, הפכו החלטות אלו להחלטות חלוטות אשר לא ניתן להשיג עליהן במסגרת בקשת רשות ערעור זו.

13.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה וישלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪; מחציתם למשיבים 1-2 ומחציתם למשיבים 3-4.