פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1812/15
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשים:
1. פלוני ו-108 אח'
2. פלוני ו-114 אח'
3. פלוני ו-70 אח'
4. פלוני ו-271 אח'
נ ג ד
המשיבים:
1. הרשות לניירות ערך
2. משטרת ישראל
3. שירות בתי הסוהר
בקשה לעיכוב ביצוע ובקשת רשות ערעור
על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שניתנו ביום 24.2.2015 בת"א (מאוחד)
27603-12-11 על ידי כבוד השופט י' פרגו
בשם המבקשים:
עו"ד דורון בקרמן
החלטה
בקשת רשות ערעור על מספר החלטות ביניים שניתנו ביום 24.2.2015 על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' פרגו ) בת"א 27603-12-11.
רקע
1.
המבקשים הם התובעים בארבע תביעות נזיקין, שהדיון בהן אוחד, שהוגשו נגד הרשות לניירות ערך, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר (להלן: המשיבים ) בגין נזקי הונאה ומרמה שנגרמו להם על-ידי גרגורי לרנר (להלן: לרנר ) בעודו אסיר משוחרר ברישיון. בסך הכל מדובר בכ-570 תובעים בארבעת ההליכים. בתביעתם, מייחסים המבקשים למשיבים מחדלי פיקוח בגינם לא נמנעה ההונאה שגרמה לנזקיהם.
כעולה מהבקשה, לאחר שתי ישיבות קדם משפט בתיק, הוחלט ביום 16.9.2013 כי ההכרעה בסוגיית העיון במסמכי המשיבים תועבר לידי מותב אחר. בתקופה שחלפה מאז, התקיימו כמה דיונים בסוגיה בפני כב' סגן הנשיא ע' מודריק , אך עד למועד הגשת הבקשה טרם ניתנה החלטה בעניין. ביום 13.3.2015 הודיעו המבקשים כי ביום 11.3.2015 ניתנה ההחלטה בסוגיה האמורה, כך שאין עוד בפיהם טענה הנוגעת לעובדת אי מתן ההחלטה.
ביום 14.12.2014 החליט בית משפט קמא כי שמיעת ההוכחות בתיק תחל ביום 26.4.2015, ותימשך באופן רציף, כך שבשלושת הימים הראשונים תישמע פרשת התביעה ובשלושת הימים הנוספים תישמע פרשת ההגנה. עוד הוחלט על שריון ארבעה מועדים נוספים, אך הובהר כי על הצדדים למצות את הבאת ראיותיהם במסגרת המועדים שהוקצבו לכך. בית המשפט הוסיף כי העדויות הראשיות תישמענה בבית המשפט ללא תצהירי עדות ראשית, למעט חוות דעת של מומחים, וכי על המבקשים להגיש את תיק המוצגים שלהם עד ליום 1.3.2015 ועל המשיבים לעשות כן עד ליום 1.4.2015.
הצדדים הגישו בקשה מוסכמת לקיום ישיבת קדם-משפט נוספת קודם לתחילת שלב ההוכחות ולדחיית המועדים שנקבעו לשמיעתן. בית משפט קמא נעתר לבקשה לקיים ישיבה מקדימה נוספת, אשר נקבעה ליום 24.2.2015, אך הותיר את המועדים שנקבעו על כנם.
2.
בישיבה מיום 24.2.2015 נדחתה בקשת המבקשים לפיצול הדיון בתביעותיהם כך שתתברר תחילה שאלת האחריות, ורק לאחר מכן שאלת הנזק; נקבע כי על כל התובעים להעיד, ונדחתה בקשת המבקשים לדחות את מועד תחילת שמיעת ההוכחות.
3.
בנוסף, התייחס בית משפט קמא לפסק הדין שניתן בבית משפט זה בערעור שהגישו חלק מהמבקשים על ההחלטה למחוק את תביעותיהם בשל היעדר עילה (ע"א 4858/07 חביץ' נ' מדינת ישראל (5.2.2009); להלן: ע"א 4858/07 ). בע"א 4858/07 נקבע, בין היתר, כי:
"ב כתב התביעה המתוקן יש צורך לנקוב במידת האפשר, במועד בו הוגשה לראשונה התלונה למשטרה. האירועים שקדמו להגשת תלונה אינם מבססים, כשלעצמם, עילה נגד המדינה. על כן, אותם מערערים ששילמו כספים לפני הגשת תלונה לא יבואו בגדר התובעים בכתב התביעה המתוקן".
בית משפט קמא קבע כי האמור בפסק הדין יחול גם על המבקשים 4, אשר הגישו תביעתם לאחר שניתן פסק הדין בע"א 4858/07, והבהיר כי "התלונה למשטרה" אליה התייחס בית משפט זה היא תלונתו של מר יולי נודלמן, ומשכך קבע בהמשך (עמ' 56 לפרוטוקול), כי: "במערכת היחסים בין מדינת ישראל / שירות בתי הסוהר / משטרת ישראל ובין התובעים, לא אתייחס לתובעים אשר השקיעו את כספם קודם לתלונתו של מר נודלמן".
על החלטות אלה, שניתנו כולן בישיבת קדם המשפט ביום 24.2.2015, הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי, לה צורפה בקשה לעיכוב ביצוען של ההחלטות הדיוניות שהבקשה מתייחסת אליהן.
נימוקי הבקשה
4.
לטענת המבקשים, החלטתו של בית משפט קמא שלא לפצל את הדיון וההחלטה לפיה על כל התובעים להעיד, יוצרות תנאים בלתי אפשריים ובלתי סבירים לניהול פרשת התביעות, והן פוגעות פגיעה קשה במבקשים ובזכותם כי יינתן להם יומם בבית המשפט. המבקשים טוענים כי נוכח הדמיון בין התובעים השונים ונסיבות השקעת הכספים שלהם אצל לרנר, די בעדויותיהם של מספר מוגבל מתוכם. עוד נטען כי העדת מספר כה גדול של תובעים בפרק זמן קצר כל-כך אינה מעשית וגם אינה יעילה. הודגש כי רבים מהתובעים אינם דוברי עברית, ומשכך יידרש סיוע של מתורגמנים, אשר רק יאריך את הליך שמיעת ההוכחות.
מלכתחילה טענו המבקשים כי קביעת מועדי ההוכחות בתיק החל מיום 26.4.2015 כשטרם ניתנה החלטה בסוגיית העיון במסמכים מוטעית. משניתנה בינתיים ההחלטה האמורה, נטען כי בקביעת מועדי ההוכחות יש להתחשב באפשרות שמי מהצדדים יבקש לערער על ההחלטה בסוגיית העיון, או על רכיבים מסוימים בה.
5.
באשר להחלטת בית משפט קמא להחיל את שנקבע בע"א 4858/07 גם על המבקשים 4, ולא להתייחס לתובעים אשר מסרו את כספם בידי לרנר קודם לתלונתו של מר נודלמן, נטען כי ראשיתם של מחדלי רשויות אכיפת החוק עוד בחודש מאי 2004, ואילו תלונתו של מר נודלמן הוגשה רק בינואר 2005. משכך, טוענים המבקשים, לא היה מקום בשלב המקדמי בו נמצא ההליך לקביעת בית משפט קמא, אשר פירושה המעשי הוא, לדבריהם, דחיית תביעתם של תובעים לא מעטים.
על יסוד טענות אלה, התבקש בית משפט זה לתת רשות ערעור, לקבל את הערעור ולהחליט על פיצול הדיון כך שבשלב ראשון תוכרע שאלת האחריות; להגביל את מספר התובעים שיעידו בשאלת האחריות; לדחות את המועד שנקבע לתחילת ההוכחות בתיק; ולבטל את קביעתו של בית משפט קמא באשר להחלת האמור בע"א 4858/07 על המבקשים 4 ואת קביעתו לפיה אין בכוונתו להתייחס לתובעים אשר השקיעו את כספם קודם לתלונתו של מר נודלמן.
דיון והכרעה
6.
לאחר העיון בטענות המבקשים ובהחלטות בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.
המבקשים מבהירים בבקשתם כי הם מודעים להוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), בגדרו נקבע, בין השאר, כי לא תינתן רשות ערעור על החלטות
בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ועל החלטות בעניין הזמנת עדים (סעיף 1(1) וסעיף (5) לצו). עם זאת, לטענת המבקשים יש להיעתר לבקשתם בשל היקפו החריג של התיק ומספר התובעים החריג ועל מנת לאפשר למבקשים לנהל כראוי את תביעתם.
לא אוכל לקבל טענה זו. בית משפט קמא שמע את טענות המבקשים אך עמד על הצורך בקידום התיק והבאתו אל סיומו נוכח התקופה הארוכה במהלכה הוא מתנהל. עוד הובהר, כי נוכח עמדת המשיבים לפיה יש לחקור את כלל התובעים ונוכח החשיבות שמצא בית המשפט בהתייחסות לכל אחד מהתובעים באופן אישי, אין מנוס מכך שכל התובעים יעידו וברי כי אין כל מקום להתערב בהחלטה כי העדויות הראשיות תשמענה מבלי שהעדים יקדימו ויגישו עדותם זו בתצהיר. עניינים אלה מסורים לשיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא המצוי בפרטי התיק, ואיני מוצא להתערב בהחלטותיו הנוגעות לליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית לגבי אופן ניהול ההליך, ואשר מוגדרות בצו באופן חד-משמעי כהחלטות שלא תינתן עליהן רשות ערעור.
7.
באשר להחלטת בית משפט קמא לא לפצל את הדיון, הובהר בהחלטה כי הפיצול לא יחסוך דבר, וכי אין לכך הצדקה. ככלל, לטעמי יש להימנע מפיצולי דיון, העלולים לגרום לתקלות ולסרבול ורק במיעוט המקרים יש בהם כדי לייעל. על התקלות והקשיים הרבים והשונים אשר נגרמים בעקבות פיצולי דיון בערכאות הדיוניות עמדתי בעבר בהרחבה, תוך הבעת דעה כי לעיתים קרובות חסרונות הפיצול עולים בהרבה על יתרונותיו, ובין השאר ציינתי כי:
"ראיתי לנכון להרחיב את הדיבור בסוגיית הפיצול, שכן ראוי לשקול נושא זה היטב בטרם מתקבלת בו החלטה, לבל יביא הדבר לסיבוך, סרבול ועינוי דין כבמקרה זה. הנה כי כן, לפיצול עלולות להיות השלכות שליליות, הן באספקט של ההתנהלות הדיונית והן בפן המהותי. חשוב עד למאוד שבית המשפט יהיה מודע להיבטים אלה בטרם מוחלט על פיצול הדיון וחשוב שהחלטה בנושא זה לא תתקבל כלאחר יד או רק על סמך הסכמת בעלי הדין. מדובר בסוגיה המסורה כל כולה לשיקול דעת בית המשפט ואין בהסכמת הצדדים, אף כי יש ליתן לה משקל, להכריע את הכף" (רע"א 4878/ 12
מנהלת המחלקה לרפואה תעסוקתית קופ"ח "כללית" נ' פלוני (10.10.2012)
בפסקה 11-10).
לעניין זה ראו גם: ע"א 1355/11 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' קופת חולים מאוחדת (9.2.2015), בפסקאות 49-48.
וא מנם, משעה שהדברים נשקלו על-ידי בית משפט קמא, ונמצא כי אין כל יתרון בפיצול הדיון במקרה זה, איני רואה להתערב גם בהחלטה זו, המסורה, גם היא, לשיקול דעתו המלא של בית משפט קמא, וזאת גם מבלי להכריע בשאלה האם ההחלטה שלא לפצל דיון נכנסת בגדר החלטות שלא תינתן עליהן רשות ערעור במסגרת סעיף 1(4) לצו (אף כי לכאורה התשובה לכך חיובית).
8.
המבקשים טוענים גם נגד קביעותיו של בית משפט קמא לפיהן האמור בע"א 4858/07 יחול על כלל התובעים בתיק, ובכלל זה תחול גם הקביעה לפיה האירועים שקדמו להגשת התלונה של מר נודלמן אינם מבססים, כשלעצמם, עילה נגד המדינה. אלא שבית משפט קמא הבהיר ביחס למבקשים 4 כי:
"אם יש בידי עו"ד בקרמן [בא כוחם של המבקשים 4, צ.ז.] להציג בפני בית המשפט תלונה שהוגשה למשטרה, הנוגעת באופן ישיר (ולא עקיף) לפרשה הנדונה בפני, הקשורה להשקעות של קבוצת התובעים אותם הוא מייצג, הוא יגיש זאת לבית המשפט עם העתק לצד שכנגד תוך 10 ימים מהיום".
ק ביעה זו של בית משפט קמא, אשר אליה לא התייחסו המבקשים בבקשתם, שוללת את טענותיהם של המבקשים 4, משהיא מאפשרת להם לבסס את טענותיהם בדבר תלונות שהוגשו למשטרה לפני התלונה שהגיש מר נודלמן.
9.
בנושא גילוי המסמכים – משניתנה בינתיים החלטה בסוגיה זו, הרי שככל שתהיה בפי המבקשים טענה קונקרטית המתייחסת להשלכות אותה החלטה על יכולתם לנהל את שלב ההוכחות במועדים שנקבעו, חזקה שיפנו בבקשה מתאימה לבית משפט קמא. אין די בעובדה שהחלטה זו ניתנה רק עתה ובאפשרות התיאורטית שהמבקשים יבקשו לערער עליה. לעת הזו אין בסוגיה האמורה כדי להצדיק מתן רשות ערעור, מה גם שקביעת מועדי הדיון מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ועל-פי הוראות הצו לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין זה.
10.
נוכח כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע המצורפת לה להידחות. יודגש, כי ככל שלאחר מתן פסק הדין בעניינם יעמדו המבקשים על כך שנגרם להם עיוות דין או שזכויותיהם קופחו כתוצאה מההחלטות שעליהן הם מבקשים לערער, שמורה להם הזכות לערער על כלל ההחלטות בתיק במסגרת הערעור על פסק הדין, וכך עולה גם מסעיף 2 לצו.
הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה באדר התשע"ה (16.3.2015).
ש ו פ ט