רע"א 1826/12 פלוני נ. מחלקת רווחה בת ים

1.

מונחות לפניי שתי בקשות שאוחדו למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 1.3.2012 (כבוד השופטת י' שטופמן) בענ"א 55372-02-12, (שקשור לענ"א 51637-02-12) לפיה נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לנוער מיום 16.2.2012 (תנ"ז 47391-05-11) בדבר הוצאת הקטין ס' (להלן: " הקטין ") למרכז חירום.

ניתן לדחות את שתי הבקשות מבחינה דיונית. אבהיר. המבקשים (הם הורי הקטין) הגישו "ערעור" על החלטת בית המשפט לנוער שהורה על הוצאת הקטין למרכז חירום ביום 29.2.12, בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לנוער עד לדיון בערעור תוך ציון כי בקשת העיכוב ביצוע הוגשה ביום האחרון ו"מכל מקום" אין להיעתר לבקשת העיכוב. על החלטה זו הוגשו שתי בקשות למתן רשות ערעור לבית משפט זה – היא ההחלטה נשוא הבקשות שלפניי. כדי להיעתר לבקשות רשות ערעור מעין אלו, יש לקבל את תגובת המשיבים – והרי כך פעל בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 1.3.2012, בקובעו כי על המשיבים להגיש תגובה לבקשת העיכוב ביצוע עד ליום 5.3.2012 בשעה 12:00 – יום ב' הקרוב.

3.

בנסיבות אלו, הדרך הדיונית הראויה שהיה על המבקשים לנקוט בה היתה לבקש סעד זמני במעמד צד אחד. ברם, בשל מהות העניין, לא אורה על דחיית הבקשה בשל הכשל הפרוצדוראלי. לאמור: העניין יבחן לגופו של עניין. אף במבט זה, אין מקום להיעתר לבקשה. עיינתי בחומר ועולה ממנו כי מצבו של הקטין החמיר לאחרונה באופן שמטה את הכף נגד המשך עיכוב ביצוע ההחלטה של בית המשפט לנוער. לכן, אף אם מוטב היה כי בית המשפט המחוזי היה מנמק החלטתו לגוף העניין, עדיין לא נפלה כל טעות בתוצאה אליה הגיע.

יודגש כי עניינו של הקטין נבדק לאחרונה הן על ידי בית המשפט לנוער (תנ"ז 47391-05-11), והן על ידי בית המשפט המחוזי (ענ"א 24259-09-11; ענ"א 9030-09-11), בפסק דינו של כבוד השופט שוחט מיום 18.1.2012 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו. עולה מכל החומר, שלצערי, המשך עיכוב הביצוע של החלטת בית משפט לנוער עלול לגרום לנזק נוסף לקטין. לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות – הדיווח אודות הקטין הינו מדאיג ועל אף הזדמנויות רבות שניתנו למבקשים, הגיעה לכאורה – עת לשינוי.

4.

הבקשות למתן רשות ערעור נדחות.