רע"א 183/02 שרונית חב' לבניין ופיתוח בע"מ נ. זוהר דוד

1.בעלי הדין הקימו בשותפות מבנה בית ספר. מחלוקת כספית שהתעוררה ביניהם הועברה להכרעת בורר שחייב את המבקשת מס' 1 לשלם למשיב סך 89,675 ש"ח בצירוף מע"מ. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא השופט ג' גלעדי), בפסק דינו מיום 29.11.01, דחה את בקשתם של המבקשים לבטל את פסק הבוררות.

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על פסק הדין.

2.הטענה שעליה סומכים המבקשים את בקשתם היא כי עד מתן פסק הבוררות ייצג הבורר, שהוא עורך דין, את המשיב בעניינים שונים, נתן לו שירותים משפטיים ושימש "פרקליטו היחיד בכל דבר ועניין". קיים, אפוא, חשש ממשי למשוא פנים מצד הבורר. זאת ועוד, הדבר נודע להם רק אחרי שניתן פסק הבוררות ולפיכך לא ביקשו להעביר את הבורר מתפקידו לפני שניתן פסק הבוררות.

3.דין הבקשה להידחות.

כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי אמר הבורר בעדותו בבית המשפט "כי שני הצדדים לבוררות ידעו כי הבורר ייצג את המשיב בעניינים משפטיים" וכי הוא שערך את ההסכם בעניין הקמת בית הספר בין המבקשת מס' 1 לבין המשיב. יתר על כן, בעדותו אמר הבורר בפירוש כי מאז עריכת ההסכם ידעו בעלי הדין שהוא מיצג את המשיב והדבר לא היה בגדר סוד. זאת קבע גם בית המשפט המחוזי כממצא שבעובדה.

לא מצאתי מקום להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי שסמך, כאמור, את ידיו על עדותו של הבורר לפניו. אעיר לענין זה כי, כדברי בית המשפט המחוזי, "איש מהצדדים לא חלק בסיכומיו על מהימנותו של הבורר והבורר עשה עלי רושם מהימן". במצב דברים זה, משהסכימו המבקשים להתדיין לפני בורר זה, אין שומעים לאחר מעשה לטענתם כי דבק בו פסול ואין מבטלים את פסק הבוררות בשל כך (ראו, בין היתר, המרצה 386/60 מפעלי זיפזיף סוכריר נ' חיים רוזנברג , פ"ד טו 2499, 2502).

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.