רע"א 1831/19דימטרי גרצנשטיין נ. מאיר מילוא

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סילש ) בת"א 12264-07-16 מיום 11.2.2019, בגדרה נדחתה בקשת המבקש שלא לאפשר את המשך ייצוגם של המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים ) על-ידי בא כוחם – עו"ד אלברט בראון, הוא המשיב 4 (להלן: המשיב ), בשל ניגוד עניינים.

רקע והליכים קודמים

2.

התשתית העובדתית לבקשה דנן נפרשה זה מכבר בהחלטתי ברע"א 5559/18 גרצנשטיין נ' מילוא מיום 25.12.2018 (להלן: עניין גרצנשטיין ), ולא ראיתי לחזור על הדברים. בתמצית אציין כי במסגרת תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים (להלן: התביעה ) הגיש הלה לבית המשפט המחוזי בקשה לאסור על המשיב לייצג את המשיבים בתביעה (להלן: הבקשה או הבקשה לאיסור ייצוג ). במסגרת הבקשה טען המבקש כי המשיב ייצג אותו בעבר ואף ערך הסכם שיתוף פעולה אשר נחתם בינו לבין המשיב 1 ועומד במוקד התביעה (להלן: הסכם שיתוף הפעולה ), ומשכך הוא מצוי בניגוד עניינים בייצוג המשיבים. עוד אציין כי המבקש הגיש ללשכת עורכי הדין (להלן: מוסדות

הלשכה ) תלונות בדבר התנהלותו האתית של המשיב, אשר טרם התבררו (להלן: התלונות ).

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לאיסור ייצוג וקבע כי משעה שמדובר בסוגיה אתית המצויה במערך היחסים שבין עורך דין ללקוח, אין מקום להתערבותו של בית המשפט בנדון (להלן: ההחלטה הראשונה ). על ההחלטה הראשונה הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור, ובהחלטתי בעניין גרצנשטיין הוריתי על השבת הדיון לבית המשפט המחוזי, אשר ידון בשאלה המקדמית האם יש בבקשה פוטנציאל לפגיעה בזכויותיו של המבקש ובהגינות ההליך, ואם כן – מהי האכסניה המתאימה לדון בפגמים האתיים הנטענים (בית המשפט או מוסדות הלשכה). כן הוריתי לבית המשפט המחוזי להתייחס בהחלטתו החדשה לשאלה האם יש מקום לאפשר למבקש לשוב ולהעלות בפניו את טענותיו בעניין הסוגיה האתית לאחר קבלת הכרעת מוסדות הלשכה בתלונות.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בהחלטתו מיום 11.2.2019 (להלן: ההחלטה השנייה ) קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיו של המבקש הנוגעות למעורבותו של המשיב בהסכם שיתוף הפעולה הן אומנם בעלות פוטנציאל לפגיעה בזכויותיו של המבקש ובהגינות ההליך. לצד זאת, נקבע כי תלונותיו של המבקש נוגעות למחלוקות עובדתיות רחבות מאלה הרלוונטיות לתביעה, וכי החלק הארי של טענותיו אינו בעל פוטנציאל פגיעה כאמור, ומשכך – יש לברר את כלל השאלות האתיות במוסדות הלשכה. לאור האמור, ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש רשאי לשוב ולעדכן את בית המשפט כשתתקבל ההכרעה בתלונות במוסדות בלשכה.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

5.

במסגרת הבקשה שב המבקש על טענותיו בדבר ההפרות האתיות שבוצעו על-ידי המשיב, וטוען כי יש לאסור על המשך ייצוגו את המשיבים בתביעה. בתוך כך, נטען כי יש לברר את השאלות האתיות שהועלו במסגרת הבקשה בבית המשפט המחוזי, ולא להפנותן למוסדות הלשכה, וזאת משום שהמשך הדיון בתביעה טרם ההכרעה בטענותיו – פוגע קשות בזכויותיו של המבקש ובהגינות ההליך.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

בעניין חנא (רע"א 9930/17 אל מדאמין בע"מ נ' חנא (28.3.2018) (להלן: עניין חנא )) נקבע כי על-אף שלבית המשפט סמכות עקרונית לדון בסוגיות אתיות, האכסניה הטבעית והרגילה לבירור שאלות שבאתיקה היא מוסדות לשכת עורכי הדין (שם, פסקה 15). משכך, נקבע כי ברגיל, בית המשפט יפנה את הצדדים לבירור מקדים במוסדות הלשכה, אלא אם מתעוררת לפניו שאלה אתית פשוטה מבחינה עובדתית ומשפטית. בתוך כך, נקבע כי, בבוא בית המשפט לבחון היכן תתבררנה סוגיות אתיות, הוא יבחן את טיב הטענות והיקפן, כמו גם את הצורך להכריע בשאלות אתיות במהירות וביעילות למול האינטרס כי הכרעה כאמור תיעשה על-ידי מוסדות הלשכה (שם, פסקה 21).

7.

יישום אמות המידה שפורטו לעיל על ענייננו מוליך למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי אף שלכאורה נדרשת הכרעה בחלק מהסוגיות האתיות לצורך הגנה על הגינות ההליך, הרי שלאור מהות הטענות והיקפן – יש להמתין להכרעת מוסדות הלשכה בסוגיות האתיות. לא מצאתי להתערב בקביעה זו המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית והמתיישבת היטב עם הגיונם של הדברים ועם ההלכה כי האכסניה הטבעית והרגילה לבירור שאלות שבאתיקה נתונה למוסדות הלשכה (ראו: שם). זאת במיוחד בשים לב לקביעת בית המשפט המחוזי בדבר היקף תלונותיו של המבקש המשתרעות על פני מאות עמודים ודורשות בירור עובדתי מקיף החורג מעניינה של התביעה. אדגיש כי בית המשפט המחוזי לא שלל מהמבקש לשוב ולהעלות בפניו את טענותיו בעניין הסוגיות האתיות לאחר קבלת החלטת מוסדות הלשכה בתלונות.

8.

בשולי הדברים יוער כי אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה בנוגע להמשך ההליכים בבית המשפט המחוזי עד להחלטת מוסדות הלשכה בתלונות, והמבקש רשאי להגיש בקשה מתאימה בעניין זה לבית המשפט המחוזי, אשר יכריע בה כחוכמתו.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.