רע"א 1839/18 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. עו"ד קרן רייכבך-סגל עו"ד פיני ינ

השופט נ' סולברג :

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא השופט ח' ברנר ) בפר"ק 30790-02-18 מיום 1.3.2018, בגדרה נקבע כי המחאות שנשמרו כבטוחה להבטחת הלוואה שנטלה חברת הוניגמן ובניו בע"מ (בהקפאת הליכים) (להלן: הוניגמן ) מאת הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: הפניקס ) – אינן בגדר משכון; משכך נקבע כי ההמחאות תועברנה לידי המשיבים – הנאמנים בהקפאת ההליכים (להלן: הנאמנים ).

2.

בחודש אוגוסט 2017 נטלה הוניגמן הלוואה מאת הפניקס, וזו עומדת כיום (לטענת הוניגמן) על סך של כ-1,725,000 ₪. במסגרת הסכם ההלוואה, ולצורך הבטחת החוב, העבירה הוניגמן המחאות שנמשכו לפקודתה, בסך כולל של כ-1,500,000 ₪, לידיו של עו"ד סיני אליאס. עו"ד אליאס מונה על-ידי שני הצדדים כנאמן, ונחתם על-ידם

"כתב נאמנות והוראות בלתי חוזר לנאמן" . בכתב הנאמנות נקבעו הסדרים למקרה שבו כל אחד מהצדדים יבקש מאת הנאמנות להעביר לידיו את ההמחאות; ככל שהוניגמן תדרוש זאת, הנאמן יעבירן בתוך 3 ימי עסקים בכפוף לכך שכנגד העברתן תפקיד הוגינמן בידיו המחאות חלופיות; ואילו לדרישת הפניקס, תועברנה ההמחאות בתוך 3 ימי עסקים ללא כל תנאי ומבלעדי שיקול דעת.

3.

הוניגמן נקלעה לקושי כלכלי וניתן לה צו הקפאת הליכים. בנסיבות אלו, דרשו הנאמנים להעביר לידיהם את ההמחאות המוחזקות בידי הנאמן. לעומת זאת, הפניקס מצדה דרשה להעביר את ההמחאות לידיה, על יסוד הטענה כי מדובר במשכון מופקד. השאלה העיקרית אפוא שהובאה לפני בית המשפט המחוזי היא אם המנגנון שנקטו בו הצדדים עולה כדי יצירת משכון, אם לאו.

4.

בית המשפט קיבל את עמדת הנאמנים וקבע כי ההמחאות אינן בבחינת משכון. נימוקו העיקרי הוא, שלפי החוק ניתן ליצור משכון בנכסים נדים ובניירות ערך כאשר "הם הופקדו בידי הנושה או בידי שומר מטעם הנושה שאיננו החייב" (סעיף 4(2) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967). בענייננו הופקדו ההמחאות בידי נאמן מטעם שני הצדדים. מצב זה אינו בגדר 'שומר מטעם הנושה שאיננו החייב', ועל כן אין לומר שהשתכלל משכון. זאת, בדגש על כך שכאשר עסקינן בהליכי חדלות פרעון יש ליתן פרשנות דווקנית ומצמצמת להוראותיו של דין שמכוחן מועדף נושה אחד על פני יתר הנושים.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנא. בדוחק הזמן ונסיבות השעה אציג את הטענות ואת ההכרעה בתמצית המתחייבת.

טענות הצדדים

5.

בבקשת רשות הערעור משיגה הפניקס על קביעה זו. לגישתה, אין הצדקה עקרונית לדרוש כי שומר המשכון יהיה מטעם הנושה בלבד ולא מטעם שני הצדדים גם יחד; עיקר החשיבות בהפקדת המשכון אצל גורם שלישי הוא הפומביות כלפי צדדים שלישיים, לבל יטעו לחשוב כי המשכון הוא ברשותו של החייב. תכלית זו מושגת גם כאשר מדובר בנאמן מטעם שני הצדדים. עוד טוענת הפניקס, כי גם אם לא התגבש משכון – הרי שאין להתיר לנאמנים בשלב זה להשתמש בהמחאות. זאת, משום שהחלטה כזו מתעלמת מן המנגנון שנקבע בין הצדדים, שמטרתו המובהקת היתה הבטחת החוב כלפי הפניקס, מבלי שיש לכך הצדקה. בפיה של הפניקס טענות נוספות ביחס לקביעות אחרות שקבע בית המשפט המחוזי, אך בנסיבות העניין אין צורך להידרש אליהן.

6.

הנאמנים סומכים ידם על החלטת בית המשפט המחוזי. גם לעמדת הכנ"ר דין הבקשה להידחות, ולגישתו ניתן לקבוע כי לא התגבש משכון – למצער ביחס לדיני חדלות הפרעון – גם על יסוד סעיף 178 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, שלפיו שעבוד שלא נרשם כדין אצל רשם החברות, אינו בר-תוקף בהליכי פירוק.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובות שניתנו לה, ושקלתי את נימוקי הצדדים – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

כעמדת בית המשפט המחוזי, אף לעמדתי – בנסיבות הקונקרטיות שלפנַי – ההמחאות שהופקדו בידי הנאמן לא השתכללו לכדי משכון. לגישתי, אף שיש טעם בגישתו הפרשנית של בית המשפט המחוזי, אין צורך להכריע באופן גורף בשאלה אם נאמן שהופקד אצלו משכון על-ידי שני הצדדים הוא בגדר 'שומר מטעם הנושה שאיננו החייב' , אם לאו. בענייננו, די בבחינת ההסדר שסוכם עם הנאמן, מהותי ותכליתי, כדי ללמד, שאין לפנינו משכון כהלכתו. מינוי הנאמן מטעם שני הצדדים נעשה מחמת רצון הצדדים לקבוע הסדר שיאפשר לשניהם ליטול את ההמחאות בעת הצורך. מחד גיסא, ככל שהנושה – הפניקס – יבקש מאת הנאמן את ההמחאות, נקבע כי עליו ליתן לו אותן ללא הפעלת שיקול דעת. מאידך גיסא, כתב הנאמנות מאפשר גם לחייב ליטול לידיו חזרה את ההמחאות, בתנאים מסוימים. הוניגמן רשאית לבקש מאת הנאמן את ההמחאות בחזרה, ובלבד שתעמיד לרשותו המחאות חלופיות. צא ולמד: יתכן מצב שבו יעמוד הנאמן בפני התלבטות וקושי, וזאת אם שני הצדדים יבקשו ממנו בו-זמנית את ההמחאות. אין מדובר בחשש ערטילאי; כפי שעולה מנספחי בקשת רשות הערעור, הפניקס פנתה לנאמן בדוא"ל, ובו נכתב כי "לאור ההתפתחויות האחרונות אבקש שבכל פנייה של הוניגמן בעניין השיקים לדבר איתנו לפני. אנו כנראה נדרוש לממש את הבטוחה" . הוניגמן רשאית אפוא ליטול לידיה את ההמחאות תמורת הפקדת המחאות חלופיות, באופן שעלול ליצור קושי על מימושן. ה'פתח' שהותירו הצדדים מלמד, שאכן אין מדובר בהפקדת משכון כהלכתו, אצל נציגו של הנושה, כי אם בהסדר פנימי בין הצדדים, שאין כוחו יפה ביחס לצדדים שלישיים.

9.

משהגעתי למסקנה זו, שוב אין צורך לטעת מסמרות בשאלה אם בכל פעם שמשכון מופקד בידי נאמן מטעם שני הצדדים – אין לראות בו משום משכון מופקד; די בכך שבאופן שבו התקשרו הצדדים בעניין שלפנינו, זהו המצב. ממילא, אין גם צורך להידרש לטענות הפניקס, אשר ביקשה להיבנות מפסקי דין, אשר לשיטתה עולה מהם כי הדבר אפשרי (ובעיקר ע"א 8160/01 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ' א' בע"מ (בפירוק) , פ"ד נז(6) 597 (2003)). אציין רק, כפי שציינו הנאמנים, פסק דין זה לא עסק בסוגיה הנדונה כאן במפורש, ותוכנו של הסכם המשכון שנדון בו אינו ברור כל צרכו; מכל מקום, כפי שנראה משם, באותו עניין יכלה החייבת ליטול את המשכון מן הצד השלישי שאצלו הופקד, רק ברשות הנושה , ולא – כפי שהדבר כאן – לבקשתה-שלה.

10.

לאור מסקנתי עד כה, הרי שדיני חדלות הפרעון מחייבים שלא להעדיף את הפניקס על פני קופת הכינוס כולה. אכן, בכך 'מתעלם' בית המשפט מרצון הצדדים הברור והמפורש, אולם זוהי מהותם של דיני חדלות הפרעון, שבמסגרתם נדונים כל חובות החייב במכלול, ורק חובות מובטחים על-פי דין זכאים לקדימה.

11.

בשולי הדברים אוסיף כי בהינתן מסקנתי, אין צורך להידרש ליתר הערותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע לחובה של הוניגמן ולהמחאות שבנדון, אשר ממילא לא נקבעה לגביהן מסקנה חד-משמעית.

12.

אציע אפוא לחברי לדחות את בקשת הרשות לערער, וממילא לבטל הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 4.3.2018.

עוד אציע להורות, כי הפניקס תישא בהוצאות הנאמנים ובהוצאות הכנ"ר, בסך של 7,500 ₪ לכל משיב.

ש ו פ ט

השופט א' שהם :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' מינץ :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בהחלטתו של השופט נ' סולברג.