רע"א 1849/14 דידי יגר נ. הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר

1.

לאחר עיון בפסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור, בכתבי הטענות ובתיקי המוצגים ובכל החומר שהוגש אלינו – לרבות, ובמיוחד, בשים לב להודעה המעדכנת שהגישה המדינה ביום 20.3.2015, בה הודיעה על כך שהגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין גרימברג [ע"ו 5934-02-14 הרשות לזכויות ניצולי השואה נ' גרימברג (4.1.2015)] – הגענו לכלל מסקנה כי יש להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי להשלמת פסק הדין בסוגיית "המחנה המוכר", כמפורט להלן.

2.

החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לשם מתן פסק דין משלים נדרשת לטעמנו בנסיבות העניין, כיוון שבפסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור דנן אמנם נדונה סוגיית "המחנה המוכר" בהקשר של ניצולי השואה מרומניה, ובית המשפט אף העיר לגביה הערות שונות וחשובות, אך בסופו של דבר נמנע מלהכריע בה. בית המשפט המחוזי אמנם ערך דיון רציני בסוגיה זו (ראו: סעיפים 18-13 לפסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור), ואף ציין כי הוא נוטה לקבל את עמדת המבקשת בסוגיה זו, אך נמנע בסופו של דבר מהכרעה בנדון – הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית – כיוון שסבר שועדת הערר צדקה בקביעתה כי המבקשת אינה עומדת בתנאי אחר – התנאי הנוגע ל"עבודת פרך". בית המשפט המחוזי ציין כי אלמלא סבר שהמבקשת לא צולחת את משוכת "עבודת הפרך", אזי היה מורה על המשך הדיון בסוגיית "המחנה המוכר" – בין על ידי מתן אפשרות למדינה להגיש חוות דעת נגדית מטעמה לעניין זה, ובין על ידי החזרת הדיון לועדה לצורך חקירת המומחה מטעם המבקשת בעניין זה. לא למותר לציין בהקשר זה כי הערותיו של בית המשפט המחוזי בסוגיה זו במסגרת פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור שימשו גם את בית המשפט המחוזי בחיפה בפסק דינו בעניין גרימברג , שהתשתית העובדתית והמשפטית בו דומה מאד לעניין דנן ושבו התקבלה טענת התובעת בסוגיה זו.

3.

כאמור, בית המשפט המחוזי סבר כי סוגיית "עבודת הפרך" מטה את הכף ומחייבת את דחיית טענות המבקשת, אף מבלי להכריע בסוגיית "המחנה המוכר". בשלב זה נבקש שלא לקבוע מסמרות בסוגיית "עבודת הפרך" ולהותיר את ההכרעה בה לפסק הדין שיינתן בבקשת רשות הערעור בהמשך לאחר שיינתן פסק דין משלים בבית המשפט המחוזי. למען שלמות התמונה נציין כי גם סוגיה זו התעוררה בעניין גרימברג , שם הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה משפטית שונה מזו שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בסוגיה זו במקרה דנן, והדבר מלמד כי לכל הפחות לא מדובר בסוגיה שהמענה לה הינו חד-משמעי ומובן מאליו. לצד זה נראה לנו כי סוגיית "המחנה המוכר" היא הסוגיה המרכזית שמתעוררת במקרה דנן, וכי נדרשת בה הכרעה מלאה מבחינה עובדתית ומשפטית. לא בכדי הקדישו שני הצדדים שלפנינו לסוגיה זו חלק ניכר מטענותיהם בכתבי הטענות שהוגשו לפנינו, ונראה כי אין מחלוקת בין הצדדים שסוגיה זו –אשר התעוררה גם בעניין גרימברג ואשר ככל הנראה צפויה לשוב ולהתעורר בהליכים נוספים שמצויים כיום בדיונים לפני הערכאות הדיוניות – הינה סוגיה עקרונית הדורשת הכרעה ברורה של בית משפט זה, לכאן או לכאן. ואם היה עדיין מקום לספק בנקודה זו, הרי שבקשת רשות הערעור בעניין גרימברג

שהגישה לאחרונה המדינה לבית משפט זה, מעידה על חשיבות הסוגיה ועל חשיבות ההכרעה בה.

4.

עיון בכתבי הטענות של הצדדים במקרה דנן בנוגע לסוגיית "המחנה המוכר", ובחלקים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שעוסקים בסוגיה זו, מעלה כי התשתית העובדתית והמשפטית בעניין זה חסרה. סוגיה זו נותרה במידה מסוימת "תלויה באוויר" – מבלי שהמדינה הציגה חוות דעת מומחה נגדית שתעמוד למול חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשת, ומבלי שהמומחה נחקר על חוות דעתו. בעיה זו מתחדדת על רקע הבקשה שהגישה המבקשת לאחר הדיון שהתקיים לפנינו, במסגרתה ביקשה להגיש את חוות דעת המומחה (ד"ר רונית פישר) שהגישה המדינה במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין גרימברג . המדינה לא התנגדה לבקשה זו, אך הצדדים חלוקים באשר למסקנות שיש לגזור מחוות דעתה של ד"ר פישר בסוגיית "המחנה המוכר", באופן שמאלץ אותנו לכאורה לקבוע מסמרות מבחינה עובדתית ומשפטית בשאלה שבית המשפט המחוזי לא הכריע בה בסופו של דבר במקרה דנן מהסיבות שפורטו לעיל.

5.

לנוכח האמור לעיל, ועל מנת שתונח לפנינו הכרעה מקיפה ומלאה של בית המשפט המחוזי – הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית – בסוגיית "המחנה המוכר", הגענו למסקנה כי יש הצדקה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שייתן פסק דין משלים בסוגיה זו – ובה בלבד. על מנת לייעל את הדברים ולמנוע התארכות מיותרת של ההליכים אנו מוצאים לנכון להורות במפורש כי בית המשפט המחוזי לא יחזיר את הדיון בסוגיה זו לועדת הערר אלא יקיימוֹ לפניו על יסוד טענות הצדדים וחוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים בנוגע למחנות המוכרים ברומניה בכלל ובנוגע לקיומו של "מחנה מוכר" בעיר פיאטרה-מינץ בפרט. לצד זה אנו מותירים לבית המשפט המחוזי שיקול דעת מלא בשאלת אופן ניהול הדיון – האם לאפשר חקירות של המומחים על חוות הדעת; האם לאפשר למדינה להגיש חוות דעת נוספת מעבר לחוות הדעת של ד"ר פישר; וכיו"ב. בהתאם לאמור לעיל, אנו מותירים את בקשת רשות הערעור דנן תלויה ועומדת עד לאחר שיינתן פסק הדין המשלים בבית המשפט המחוזי.

6.

בטרם סיום נשוב ונדגיש כי אין בהחלטתנו זו כדי לקבוע מסמרות בשאלות המשפטיות המתעוררות בנוגע לסוגיית "המחנה המוכר", ואף לא באלה המתעוררות בנוגע לסוגיית "עבודת הפרך". זאת ועוד, החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת הדיון ומתן פסק דין משלים אינה מעידה על עמדתנו לכאן או לכאן לגופן של שאלות אלה, אשר מתעוררות כאמור גם בעניין גרימברג , אלא רק על תפיסתנו כי מדובר בשאלות חשובות שדורשות הכרעה בהקדם, הן לנוכח אופיו הרגיש של העניין והן לנוכח ההשפעה הישירה שתהיה להכרעה זו על המבקשת ועל עותרים רבים נוספים הדומים לה בנסיבותיהם.

7.

לא למותר לציין כי ייתכן שבסופו של יום, גם לאחר שיינתן פסק דין משלים, ועם כל ההבנה והרצון לסייע, לא ניתן יהיה להעניק למבקשת ולעותרים נוספים כמוה יותר ממה שקובע החוק וממה שמאפשרת פרשנות סבירה שלו בנסיבותיו של התיק הקונקרטי, ועל המבקשת להביא גם אפשרות זו בחשבון [ראו והשוו: רע"א 2408/12 פלונית נ' הרשות לזכויות לניצולי שואה (2.4.2013) בפסקה י"ג]. ומנקודת מבט מעט אחרת נעיר – ברוח דברים שנאמרו לאחרונה על ידי בית משפט זה בהליך אחר אך בהקשר דומה – כי אנו סבורים שאין בכל האמור לעיל כדי למנוע מהכנסת ומהממשלה מלעשות במקביל מאמץ למצוא פתרון הולם לסוגיה זו בדרך ראויה שתחסוך התדיינויות משפטיות ארוכות ומורכבות [ראו: בג"ץ 6321/14 "כן לזקן – לקידום זכויות הזקנים" נ' שר האוצר (13.4.2015)].

8.

לאחר שיינתן פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי, יגישו הצדדים הודעה משותפת על כך לבית משפט זה, אליה יצורף עותק נאמן למקור של פסק הדין. לאחר שתוגש ההודעה המשותפת נקבע את אופן המשך הדיון בהליך שלפנינו, בין היתר גם בשים לב לבקשת רשות הערעור שהגישה המדינה בעניין גרימברג . מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הצדדים יגישו הודעה מעדכנת בתוך 4 חודשים בדבר סטטוס ההליך בבית המשפט המחוזי.