רע"א 1858/06 פרידמן חשכורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ. גאלי אחזקות בע"מ

1.המשיבות הגישו תביעה נגד המבקשים עבור תשלומים בגין עבודות חשמל. במסגרת הליכים מקדמיים חויבו המשיבות בהפקדת ערובה להוצאות בשיעור של 5% מסכום התביעה, בסך של 250,000 ש"ח. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט זה שנדחתה על ידי כב' השופט גרוניס (רע"א 3686/05). בהחלטה נכתב:

"המבקשות מציינות בבקשתן, כי בשנת 2000 ניתן לטובת המבקשת 1 פסק דין כספי כנגד חברה, אשר המשיבה 1 התחייבה לפרוע את חובותיה. פסק דין זה, אשר שוויו המשוערך מגיע לדברי המבקשות לכ-970,000 ש"ח, טרם בוצע על אף היותו חלוט. זכויותיה של המבקשת 1 על פי פסק הדין עוקלו על ידי המשיבה 1 במסגרת תובענה שהגישה נגד המבקשות לבית משפט השלום בתל אביב. אכן, אפשר שמבחינה עקרונית ראוי היה להביא את עובדת קיומו של פסק הדין החלוט בחשבון כשיקול להפחתת סכום הערובה. עם זאת, מתברר כי המבקשת 1 המחתה את זכויותיה על פי פסק הדין לבאי כוחה. משכך, שוב אין עוד מקום להתחשב בקיומו של פסק הדין לעניין הערובה".

2.המשיבות הגישו בקשה להמרת סכום הערובה להוצאות ואולם כב' הרשם גולדשטיין דחה את הבקשה. על החלטה זו הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אבי-יפו. כב' השופטת ש' דותן קבעה כי לאור הצהרת המשיבות בפניה "כי באי כוחה מקצים מתוך ההמחאה את הסכום שיש בו כדי לשמש ערובה להוצאות", יש מקום להתחשב בדברים שנכתבו בהחלטה ברע"א 3696/05 הנ"ל ולהסתפק בסכום של 50,000 ₪ אשר הופקדו כערובה להוצאות, כשמתוך החוב שצוין יוקצו 200,000 ₪ כערובה להוצאות המבקשים. בית המשפט דחה את הטענה כי מדובר בערבות של עורכי הדין לחובותיהן של המשיבות. על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי.

3.המבקשים חוזרים וטוענים כי מדובר בערבות של עורכי הדין לחובותיהן של המשיבות. עוד טוענים הם כי בכל מקרה הערובה המוצעת ריקה מתוכן ממשי וחסרת ערך שכן מדובר בפסק דין שהמשיבות עצמן לא הצליחו לממש במשך 5 שנים, הזכויות של המשיבה 1 על פי פסק הדין עוקלו ברובם על ידי המבקשת ואם יצליחו המשיבות לממש את הזכויות, הסכום שייגבה יועבר לנושי המשיבה 1. בנוסף, המשיבות כבר התחייבו לשלם מחצית מתוך כל סכום שייגבה על ידן על פי פסק הדין לטובת תשלום המחצית הראשונה של האגרה. לפיכך מבקשים הם להרשות להם לערער על פסק הדין.

4.לאחר שעיינתי בבקשה והחלטות הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, הבקשה אינה מעלה כל סוגיה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים להליך ואין אפוא מקום למתן רשות ערעור על פי אמות המידה המקובלות (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128). שנית, ולגופו של עניין, החלטת בית המשפט המחוזי נסמכת על דברי כב' השופט גרוניס, שלפיה יש מקום להתחשב בעובדת קיומו של פסק הדין החלוט לענין הערובה. לאור הצהרת בא כוחן של המשיבות בדבר הקצאת יתרת סכום הערובה שנקבעה מתוך המחאת הזכות, ראה בית המשפט המחוזי להיענות לבקשת המשיבות ולאפשר קיום דיון ענייני בתביעתן. בכך יישם בית המשפט את הציווי "לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות" (ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר , פ"ד מז(3), 846 ,עמ' 850-851).

בית המשפט נענה לבקשת המשיבות חרף התנגדות המבקשים לערובה המוצעת. המבקשים חוזרים על התנגדותם לכך בפניי ואולם בנסיבות העניין, כפי שתוארו לעיל, לא ראיתי בטענותיהם עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בנושא זה. לפיכך, הבקשה נדחית.