רע"א 1869/99 דניאל יבוא ושיווק הנעלה בע"מ נ. FISCHER MARKECHUH FERDINAND

ב בית המשפט העליון

רע"א 1869/99

בפני: כבוד השופט י' טירקל

המבקשים : 1. דניאל יבוא ושיווק הנעלה בע"מ

2. יעקב רבני

3. חביב רבני

נגד

המשיב ות : 1. Fischer Markenschuh

Ferdinand Fischer GmbH

2.פישר קומפורט ישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית

המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בת.א.

613/98 (בש"א 111053/98), שניתנה

ביום 18.2.99 על ידי כבוד השופט

י' זפט

פסק דין

1.לפי הסכם מיום 18.12.97 למשיבה מס' 2 הזכות הבלעדית לייבא ולשווק בישראל מוצרי הנעלה המיוצרים על ידי המשיבה מס' 1 - שהיא חברה גרמנית - תחת שם המותג "פישר". בין השנים 1997-1990 שימשו המבקשים סוכנים בלעדיים של מוצרי "פישר", עד שהמשיבה מס' 1 ביטלה את ההסכם שהיה לה אתם. גם אחרי ביטולו של ההסכם המשיכו המבקשים להפיץ בישראל נעליים הנושאות את שם המותג "פישר" ולהציג עצמם כיבואנים מורשים של מוצרי "פישר" בישראל. משנודע למשיבות כי המבקשים ממשיכים לפעול כאילו הם מורשים עדיין להפיץ בישראל את מוצרי "פישר" הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תביעה לצו מניעה קבוע ולסעדים כספיים. כמו כן בקשו צו מניעה זמני.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט), בהחלטתו מיום 18.2.99, נעתר לבקשתן של המשיבות לתת צו מניעה זמני נגד המבקשים. מכאן בקשתם של המבקשים להרשות להם לערער על ההחלטה. המשיבות השיבו על הבקשה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.העיון בבקשה ובתשובה מראה כי המחלוקת בין בעלי הדין יסודה בכך שהיקף תחולתו של צו המניעה הזמני אינו מוגדר ואינו ברור די צרכו. כך מוצא בו כל אחד מהם, על דרך של "טיעון בקוים מקבילים", אחיזה לטענותיו. בבקשתן לצו מניעה זמני ביקשו המשיבות:

"להורות למשיבים (המבקשים - י'ט'), ביחד ולחוד, להימנע במישרין או בעקיפין, בעצמם או באמצעות כל גוף אחר מטעמם, מלייצר, למכור, לשווק, להפיץ, להציג עצמם כמייבאים או מייצגים מורשים או לסחור במוצרי הנעלה מסוג Fischer

ו/או בכל מוצר אחר, שיש בו דמיון ו/או זהות למוצרים של המבקשת 1

(המשיבה מס' 1 - י' ט') המשווקים תחת שם המותג "פישר "".(ההדגשות שלי - י'ט').

לעומת זאת, בפרק המבוא להחלטתו תיאר בית המשפט את הסעד המבוקש כך:

"בפני בקשתם לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים (המבקשים - י'ט') יבוא והפצה של מוצרי הנעלה של פישר או מוצרים הנושאים את שם המותג של פישר ומתחזים להיות מתוצרתה ".(ההדגשות שלי - י' ט').

לכאורה, אין ניסוח זה שבהחלטה תואם את הניסוח שבעתירתן של המשיבות בבקשתן לצו המניעה הזמני. מחד גיסא, יש מקום לומר שבית המשפט תימצת כך את הבקשה; מאידך גיסא, יש מקום לומר שבית המשפט המחוזי ראה את צו המניעה כמכוון רק לענינים שאותם כלל בנוסח שבהחלטתו ולא לענינים אחרים. גם האמור בסיכום החלטתו של בית המשפט, אינו מסיר את הספק: "בנסיבות אלו, המסקנה המתבקשת היא שראוי ליתן את הצו הזמני כדי למנוע הפרת זכויותיהן של המשיבות. לאור האמור לעיל אני נעתר לבקשה". האם כאשר "נעתר לבקשה" התכוון להיעתר לבקשה כפי שהונחה לפניו, על כל עתירותיה, או שהתכוון לבקשה כמו שניסח אותה במבוא להחלטתו?

3.המבקשים ציינו בבקשתם להרשות ערעור כי: "עפ"י פרשנות אפשרית של הצו על פי העתירה, יתכן ונאסר על המשיבות לא רק השימוש בסימן פישר Fischer --- , אלא אף הסחר בנעליים אשר אינן נושאות את הסימן אך עיצובן דומה לעיצוב הנעליים מתוצרת המשיבה מס' 1". לעומתם, סבורות המשיבות כי: "צו המניעה הזמני אינו מונע חיקוי של מוצרי המשיבות על צורתן ועיצובן ( appearance ) אלא חיקוי של שם, או חזי ( get up ) כך שהמשיבות מסכימות כי כל עוד החיקוי הוא של תווים פונקציונליים ולא של תווים המשמשים לזיהויו של המוצר עם הנעלים של המשיבה 1, אין הדבר מהווה גניבת עין ואין הפרה על צו בית המשפט קמא".

לאור טיעונים אלה נראה כי שאלה נוספת עומדת בבסיס המחלוקת: האם אוסר צו המניעה על המבקשים לשווק דגמי נעליים שאינם נושאים את שם המותג "פישר" אולם עיצובם דומה לדגמי הנעלים של "פישר"; שבכך כרוכה השאלה מה טיבו של הדמיון האסור? יצויין, לענין זה, כי בתשובתן הדגישו המשיבות שהמבקשים עושים שימוש בקופסאות נעליים הדומות לקופסאות של נעלי "פישר", שאינן נושאות את שם המותג "פישר", ובכך מטעים הם את ציבור הלקוחות בלי להטביע בנעלים גופן את שם המותג.

במצב דברים זה לא ניתן להכריע בטענותיהם ההדדיות של בעלי הדין בלי להבהיר את הסתומות ובלי שתינתן תשובה לשאלות.

4.לפיכך אני מבטל את החלק האופרטיבי שבהחלטתו של בית המשפט המחוזי ומחזיר את הדיון אליו על מנת שיחזור ויקבע, אחרי שישמע את טענות בעלי הדין, את היקף תחולתו של צו המניעה הזמני. עד שיתן את החלטתו החדשה יעמוד בעינו צו המניעה מיום 18.2.99.

בנסיבות הענין לא ייפסקו הוצאות.