רע"א 1870/13 סמיר עיסאווי נ. חברת ניב אל בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 12.2.2013 (ע"א 43302-06-12, השופטות מ' נד"ב ו- ו' פלאוט והשופט ב' ארנון ). פסק הדין ניתן בערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 18.4.2012 (ת"א 4615-05-10, השופטת ה' סילש ), אשר דחה על הסף תביעה שהגיש המבקש בעילת התיישנות.

2.

המבקש הגיש לבית משפט השלום, בשנת 2010, תביעה כנגד המשיבים להחזר הלוואה בהיקף של 200,000 דולר, שניתנה למשיבה 1 ולמנוח אשר חבקין ז"ל (להלן: המנוח ). המשיבה 2 היא אלמנתו של המנוח והזוכה על פי צוואתו. מתן ההלוואה הוסדר בהסכם מיום 22.7.1999 (להלן: הסכם ההלוואה ), מבלי שנקבע בו מועד לפירעונה. המנוח נפטר בשנת 2004 בטרם נפרעה ההלוואה.

3.

המשיבים הגישו בקשה לדחייה על הסף של התביעה בטענת התיישנות כבר בראשיתו של ההליך. בית משפט השלום דחה בקשה זו בהסבירו שאת מרוץ ההתיישנות יש למנות החל מן המועד שנקבע לפירעון ההלוואה, בה בשעה שבנסיבות העניין הסכם ההלוואה לא קבע מועד לפירעונה, ולכן הטענה מעוררת שאלה עובדתית שאין מקומה בבקשה לסילוק על הסף.

4.

לאחר סיום ההליכים המקדמיים בבית משפט השלום והגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש ומטעם עדים נוספים מטעמו, הגישו המשיבים בקשה נוספת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. בשלב זה, קיבל בית משפט השלום את הבקשה ודחה את התביעה על הסף, בקובעו כי מתצהירי העדות הראשית עולה שהתביעה התיישנה. בית משפט השלום התייחס לכך שלתצהירו של המבקש צורפו שלושה מכתבים מהימים 10.10.2002, 15.12.2002 ו-21.9.2003 (להלן: מכתבי הדרישה ), אשר נשלחו למנוח מטעם בא-כוח המבקש, עורך הדין אברהם שאול (להלן: עורך הדין שאול ). כבר במכתבים אלה נדרש המנוח לפרוע את ההלוואה שניתנה לו. בנוסף, ציין בית המשפט השלום כי בתצהירים של העדים האחרים מטעם המבקש נטען כי הסכם ההלוואה לא התייחס למועד פירעון, מאחר שנקבע בין המנוח למבקש כי המנוח יפרע את ההלוואה מיד עם דרישה מטעם המבקש. בית משפט השלום קבע כי בנסיבות אלו יש לראות את מועד משלוח מכתב הדרישה הראשון בשנת 2002, כמועד פירעון ההלוואה. בהתאם לכך, הגשת התביעה בשנת 2010 חלה יותר משבע שנים לאחר מועד פירעון ההלוואה, ומכאן שהתביעה התיישנה. בית משפט השלום דחה את טענת המבקש לפיה המכתבים נשלחו על דעתו של עורך הדין שאול, מבלי שהוא התבקש לכך ומבלי שייצג את המבקש, בקובעו שטענה זו אינה סבירה, בין השאר משום שאם המכתבים לא היו נשלחים על דעת המבקש הוא לא היה מחזיק בהם ולא היה מצרפם לתצהיר מטעמו.

5.

המבקש הגיש לבית המשפט קמא ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. טענתו המרכזית של המבקש במסגרת הערעור הייתה שמכתבי הדרישה לא נשלחו על דעתו ולכן אין להתייחס למועד שבו נשלחו כמועד שבו החל מרוץ ההתיישנות. בנוסף, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה להגיש כראיה חדשה בערעור תצהיר של עורך הדין שאול, שבו נטען כי מכתבי הדרישה נשלחו על ידו ללא ידיעת המבקש.

6.

בית המשפט קמא דחה את הערעור, לאחר שקבע שלא מצא יסוד להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט קמא עמד על כך שבתצהיר תשובות לשאלון מטעם המבקש ובתצהיר העדות הראשית שלו הוא אישר כי מכתבי הדרישה נשלחו בשמו, ולמצער כי ידע על שליחתם ולא מחה על כך. בית המשפט קמא לא התיר למבקש לצרף את תצהירו של עורך הדין שאול, בנימוק שתצהיר זה מהווה שינוי מהותי של הגרסה שהועלתה בתצהיריו של המבקש.

7.

בבקשת רשות הערעור שבפני חזר המבקש וטען שמכתבי הדרישה נשלחו ללא ידיעתו או הסכמתו, וכי טענה זו עולה מפורשות מתצהירו של עורך הדין שאול. לשיטתו, בית המשפט קמא שגה משלא התיר את צירוף התצהיר של עורך הדין שאול, למרות שהיה בו כדי לשפוך אור על המחלוקת העובדתית שבין הצדדים. המבקש הוסיף וטען כי מאפייניו האישיים, ובכלל זה העובדה שהוא אינו יודע קרוא וכתוב, מעידים על כך שכלל לא היה ביכולתו להבין מהם אותם מכתבי דרישה שנשלחו לכאורה בשמו ומהי משמעותם. בהקשר זה נטען גם כי לא יעלה על הדעת שהמבקש, שהיה כמו "בנו" של המנוח, ישלח לו מכתבי דרישה בעודו בחיים.

8.

לאחר העיון בבקשה, בחומרים שהוגשו ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים. הלכה ידועה היא כי במקרים שבהם לא מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שבפני אינה מעלה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, ומכוונת כל כולה כנגד קביעותיהן העובדתיות של הערכאות הקודמות. למעלה מן הצורך, אציין כי המבקש אף לא הצביע על טעם להתערבות בקביעות עובדתיות אלה. כפי שעולה מן התצהירים שהוגשו לבית המשפט השלום, המבקש ידע על שליחתם של מכתבי הדרישה למנוח, וטענתו כיום מהווה שינוי של הנטען בתצהירים מטעמו. גם בתצהירו של עורך הדין שאול אין כדי להועיל למבקש, מאחר שהוא עומד בסתירה לתצהירים מטעם המבקש עצמו.

9.

הנה כי כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.