רע"א 1900/03 הוארד רייס נ. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

1.המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים, וביקש לאשרהּ כתובענה ייצוגית, בהתאם לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988 וחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981. עניינה של התביעה בנזק שנגרם, על-פי הנטען, למבקש ולאחרים, בגין עמלות סליקה שגבו המשיבים, המנפיקות כרטיסי אשראי. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא ג' קלינג) אישר את הגשת התובענה הייצוגית כלפי המשיבים 6-1, וקבע כי בשלב זה אינו פוסק הוצאות לגבי משיבים אלה, וכי יחליט בעניין זה בסיום הדיון בתובענה לגופה. בהחלטה נוספת החליט בית המשפט להאריך את המועד להגשת כתב הגנה, עד לסיום ההליכים בבקשת רשות ערעור על ההחלטה לאשר את התובענה הייצוגית. כמו-כן הורה בית המשפט, בהחלטה הנוספת, כי עד למתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור, לא יפורסם דבר אישור התובענה הייצוגית.

2.המבקש משיג על החלטת בית המשפט בעניין ההוצאות ובעניין עיכוב הדיון והפרסום. לטענתו, משקפות החלטות אלה את "גישתו המצרה" של בית משפט קמא לתובענות ייצוגיות. המבקש גורס, כי היה על בית המשפט לפסוק הוצאות לטובתו כבר בשלב אישור התובענה הייצוגית. עוד הוא טוען, כי החלטת בית המשפט להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה היא, הלכה למעשה, החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, ובכגון דא הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה נשוא הערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). המבקש סבור כי מכלל זה אינן לסטות, במקרה דנן, משלא הוכחו סיכויי המשיבים לזכות בערעור, ואף לא הוכח כי למשיבים יגרם נזק בלתי-הפיך, אם יתקבל בסופו של דבר הערעור. המבקש טוען כי מבחן "מאזן הנוחות", שיישם בית המשפט המחוזי, אינו הולם בקשה לעיכוב ביצוע, ומכל מקום, סבור המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. המבקש גורס עוד, כי לאור לשונן ותכליתן של הוראות הדין הרלבנטיות, בית המשפט כלל אינו מוסמך לעכב את פרסום ההחלטה בדבר אישור התובענה הייצוגית, וכי מכל מקום, החלטת בית המשפט, בעניין זה, היא בלתי-סבירה ומנוגדת לפסיקת בתי המשפט המחוזיים.

המשיבים, מצדם, תומכים בהחלטת בית המשפט המחוזי.

3.דין הבקשה להידחות. ההחלטות נשוא הבקשה נסבות על עניינים שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בהם, ולא מצאתי כי יש הצדקה לסטות מכלל זה במקרה דנן. בית המשפט המחוזי החליט כי יש להשהות את הליכי התובענה הייצוגית עד לקבלת החלטה בבקשות רשות הערעור שהוגשו, ויהא אשר יהא כינויה של ההחלטה – הארכת מועד להגשת כתב הגנה או "עיכוב ביצוע" החלטה – הרי שלגופו של עניין לא מצאתי כי נפל פגם בשיקולי בית המשפט, המצדיק התערבות. בעיקר כך, לנוכח הנפקות הרבה הקנויה להחלטת בית המשפט המחוזי לאשר את התובענה הייצוגית, ולאור זאת שהמבקש לא הצביע על נזק ממשי שייגרם לו אם יוותרו ההחלטות שהוא מלין עליהן על כנן. בדומה, לא הצביע המבקש על עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בשאלת ההוצאות.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר-טרחת עורכי-הדין של המשיבים 6-1 בסכום כולל של 10,000 ש"ח.