רע"א 1915/01 הרמן (צבי) בורשטיין נ. בנק איגוד בע"מ

המבקשים הגישו בקשה לפטור אותם מהפקדת עירבון בסכום של 15,000 ש"ח. המבקשים טוענים כי מצבם הכלכלי דל. המבקש 1 אינו עובד, ואילו המבקשת 2 משתכרת סכום של 4,700 ש"ח (נטו), שכר המשמש לפרנסת המשפחה המונה, לבד מן המבקשים, את שתי ילדותיהן. המבקשים טוענים עוד ש"יש להם זכות חוקתית שיתקיים דיון בצו המניעה וכי יקבע סכום שיוכלו לעמוד בו".

המשיב מתנגד למתן הפטור או להפחתת הסכום. המשיב סבור כי טענת הדלות לא הוכחה כדבעי.

סכום העירבון שנקבע אינו גבוה. על מנת להפחיתו או לבטלו, שומה על המבקשים להניח תשתית ראיתית מספקת לביסוס טענת הדלות. עיון בתצהיר המבקשים מלמד כי טענת הדלות נטענה ככותרת, אך אין היא משקפת את המצב לאשורו.

בידי המבקשים נכס מקרקעין, שאינו בית מגוריהם, אשר הם אומדים את ערכו בסכום של כ220,000 דולר של ארה"ב. כיצד אם כן, אין ביכולתם להפקיד את העירבון?. המבקשים משיבים לשאלה זו כך:

שווי הדירה נשוא הדיון גבוה מסכום החוב וכן יש לי מחצית זכויות בבית שכאמור עוקל, אך שווי עולה בהרבה על סכום העיקולים הכולל שהינו נכון להיום כ 300,000- ש"ח - בתנאים אלה כמובן שאין באפשרותנו גם ליטול הלוואה כנגד משכון הבית וכו'.

תשובה זו אינה מניחה את הדעת. אם שווי נכסי המקרקעין "גבוה" מסכום החוב, או "עולה [עליו] בהרבה", מדוע לא ניתן לגייס הלוואות כנגד נכסים אלה. שאלה זו נותרה ללא מענה, ועל כן ניתן לקבוע כי בידי המבקשים די אמצעים על מנת לעמוד בסכום העירבון שנקבע. קביעה זו מתחזקת נוכח הלשון הסתומה בה נקטו המבקשים, כאשר ציינו כי "אין באפשרותנו לגייס כספי מצד ג' וכל ניסיונותינו לעשות כן עלו בתוהו". זוהי הצהרה כללית ולא מספקת, בעיקר נוכח העובדה שבידי המבקשים נכסי מקרקעין העולים על גובה חובותיהם.

על רקע זה, אין "בזכות החוקתית" של המבקשים כדי להושיעם. "שום מערכת שיפוטית - קבע כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין - לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי ). מדיניות גביית הערבונות נועדה לענות על דברים אלה. העירבון מונע מבעלי הדין את הכורח לשוב ולהתדיין בבתי המשפט, על שאלת ההוצאות (לאחר ההכרעה בזכויות המריטוריות). הוא נועד למנוע מבעלי הדין את ההכבדה הכרוכה בסיבוב נוסף של התדיינות. דיונים נוספים סביב שאלת ההוצאות, עלולים להגביר את העומס על בתי המשפט, ולחבל במדיניות השערים הפתוחים, אשר מחייבת דיון בתוך פרק זמן סביר, ומשקפת רובד ממשי מהזכות להליך ראוי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.