רע"א 1918/99 מיכאל טולדנו נ. גאולה ברינה

על פי האמור בבקשה לרשות ערעור, מבקש המבקש לערער על שתי החלטות ביניים של בית המשפט קמא, האחת בעניין אי קבלת מסמכים שאינם מקוריים, והשניה החלטה שלא להוציא צו הבאה נגד עד שהוזמן ולא התייצב לעדות.

באשר לסירוב לקבלת העתקי המסמכים ההחלטה בעניין זה לא צורפה, אך מן הבקשה לרשות ערעור עולה כי ניתנה בשנת 1997, כך שהמועד לערער עליה חלף הרבה לפני הגשת הבקשה.

הבקשה להוצאת צו הבאה נגד העד נומקה על ידי בית המשפט קמא בכך שלא הוגשה בקשה להשמעת העד שלא הגיש תצהיר (בהליך של המרצת פתיחה), והעד לא הוזמן לעדות באמצעות בית המשפט.

מדובר בנושאים הקשורים באופן ניהול המשפט, אשר בית משפט לערעורים אינו נוהג להתערב בהם. המבקש לא הצביע על חשיבות מיוחדת של העניין או על טעם אחר כלשהו המצדיק מתן רשות ערעור על החלטות אלו. הסיכוי שתינתן לו רשות ערעור קטן עוד יותר בהתחשב בכך שהדיון בבית המשפט קמא הסתיים ובית המשפט הורה על הגשת סיכומים בכתב, כך שלא ייגרם כל נזק אם המבקש ישמיע את טענותיו במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, אם יהיה צורך בכך.

נוכח כל האמור, ובהתחשב בנימוקי בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אני סבורה כי הסיכוי שתינתן למבקש רשות ערעור קלוש ביותר, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לפטור מהפקדת ערבון.

אעיר עוד כי אני מסופקת אם המבקש זכאי היה לפטור גם בהתחשב במצבו הכלכלי. שכן העובדה שהמבקש ורעייתו מוצאים לנכון לממן את לימודי ביתם, סטודנטית שאינה עובדת, ונמנעים מלמכור את מכוניתם בשל מצב שוק המכוניות המשומשות - כל אלו אינם מעידים על מצוקה כלכלית. העובדה שלמבקש אין הכנסה פנויה אינה הופכת אותו לנזקק ואינה מצדיקה לפטור אותו מלערוב להוצאות המשיבים.

הבקשה נדחית. הערבון יופקד תוך עשרים יום מהמצאת החלטה זו.

המבקש ישא בהוצאות משיב 1 בסך 1,000 ש"ח.