רע"א 1924/12 אליעזר עזרא שלום נ. בנק הפועלים סניף יקנעם

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) בע"ר 55777-11-11 מיום 6.2.12.

1.

ביום 1.12.02 הגיש המשיב תביעה בבית משפט השלום בעפולה נגד המבקש ואחיו לתשלום חובות שנצברו בחשבון אחיו של המבקש. המבקש, אשר היה ערב לחובותיו של אחיו, טען כי הוא לא התחייב לערוב לכלל חובות אחיו אלא להלוואה עד לסך של 15,000 ₪ בלבד אשר נועדה לאפשר לאח לרכוש רכב. לדידו, הוא התבקש על ידי אחיו לערוב להלוואה עבור רכישת הרכב, וכשנכנס לבנק על מנת לחתום על שטר הערבות, פקידת הבנק החתימה אותו על מסמכים ריקים החסרים את פרטי הערבות. עוד הוא טען שהמסמכים שהוצגו לבית המשפט, לפיהם הוא ערב לחובות של עד 70,000 ₪, זויפו במובן זה שהפרטים מולאו לאחר שיצא את הבנק. מנגד, המשיב טען כי המבקש חתם על המסמכים המלאים אשר כללו את כל הפרטים הרלוונטיים לאחר שהוסבר לו על מה הוא חותם.

2.

ביום 28.10.04 קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיב והורה למבקש לשלם את יתרת החובה בחשבון של אחיו, אשר עמדה על 73,156 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (להלן: פסק דין השלום ). יצוין כי המבקש היה מיוצג בתחילת ההליך בבית המשפט ובשלב כלשהו במהלך המשפט שוחרר בא כוחו מייצוגו והמבקש בחר שלא לשכור את שירותיו של עורך דין, זאת למרות המלצת בית המשפט שישקול קבלת ייצוג. על פסק דין זה לא ערער המבקש ונפתח לו תיק הוצאה לפועל במסגרתו נקבע כי הוא ישלם את חובותיו בתשלומים חודשיים קבועים.

3.

בחודש ספטמבר 2011 הגיש המבקש לרשם בית המשפט המחוזי בנצרת (להלן: הרשם ) בקשה להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דין השלום אשר ניתן, כאמור, שבע שנים עובר להגשת בקשה זו. הבקשה נדחתה על ידי הרשם (להלן: החלטת הרשם ).

4.

על החלטת הרשם ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת. המבקש טען כי כיוון שפסק דין השלום לא הומצא לו כדין, וכיוון שבהיעדר ייצוג משפטי הוא לא היה מודע לחובה להגיש את הערעור בזמן, אלא פנה במקום זאת לגורמים שונים כגון מבקר המדינה והנהלת בתי המשפט, שגה הרשם כשדחה את בקשתו להארכת מועד הגשת הערעור. בית המשפט קבע כי למרות שכלל ההמצאה הוא הקובע ואין ראיה שפסק הדין אכן הומצא למבקש, יש להניח כי לא היה נפתח תיק בהוצאה לפועל מבלי שראש ההוצאה לפועל היה מוודא שפסק הדין הומצא כדין. כמו כן יש לזכור כי המבקש ניהל תכתובת עניפה עם ההוצאה לפועל ושילם למעשה משך שנים את חובותיו לפי הוראות פסק דין השלום. לפיכך, קבע בית המשפט שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח כי לא הומצא לו פסק הדין. עוד נקבע כי בפנייה לבית המשפט בטענה של אי-קבלת פסק הדין שבע שנים ממועד נתינתו, כל זאת בעוד שהמבקש משלם את שנפסק לו בפסק הדין – יש משום חוסר תום לב.

כמו כן בית המשפט עמד על כך שבבקשה להארכת מועד, על המבקש להצביע על טעמים מיוחדים לאיחור בהגשת הערעור. פסק דין השלום ניתן לאחר הליך שמיעת ראיות ונומק כראוי, ומשכך סיכויי הערעור קלושים וממילא המבקש לא סיפק הסברים לאיחור הניכר בהגשת הערעור. כמו כן דחה בית המשפט את טענת המבקש בדבר היעדר הייצוג שכן המבקש בחר שלא לשכור שירותי עורך דין בניגוד להמלצת בית המשפט. לפיכך, נמנע בית המשפט מלהתערב בהחלטת הרשם ודחה את הערעור.

5.

על פסק דין זה, כמו גם על פסק דין השלום, הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור. המבקש, אשר איננו מיוצג, מתייחס בבקשתו בהרחבה להליך שהתקיים בבית משפט השלום. הוא מונה טיעונים עובדתיים רבים, המצביעים, לדידו, על כשלים בניהול ההתדיינות בבית משפט השלום ועל זיופים חמורים שביצע המשיב. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא התייחס בהחלטתו לדחיית בקשת הארכת מועד הגשת הערעור ולמעשי התרמית והזיוף של המשיב אלא דחה את הבקשה על בסיס טענות של חוסר תום לב בלבד. לפיכך, סבור המבקש שיש להעניק לו כעת רשות ערעור על פסק דין השלום ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

6.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות, נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, וכל עניינה בחזרה על טענות עובדתיות פרטניות בנוגע למעשי המשיב ולפסק הדין של בית משפט השלום הרלוונטיות ליחסים שבין הצדדים בלבד.

על אף אורכה של הבקשה, היא איננה תוקפת את פסק הדין העומד כעת לבחינת בית משפט זה – פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ומתעלמת ממנו כמעט לחלוטין. יתר על כן, הבקשה אף איננה תוקפת את ההחלטה שעמדה ביסוד הערעור בבית המשפט המחוזי – החלטת הרשם לדחיית הבקשה להארכת מועד הגשת ערעור, בחלוף שבע שנים מהמועד שפסק דין השלום נעשה חלוט. תחת זאת, הבקשה מתמקדת בעיקרה בטענות מטענות שונות נגד פסק דין השלום. אולם, בשלב זה אין לדון בטענות לגופו של פסק דין השלום, אלא בפסק הדין של בית המשפט המחוזי והחלטת הרשם בלבד.

הבקשה, אפוא, נדחית. כיוון שלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.