פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
193/98
בפני: כבוד
השופט י' טירקל
המבקשת
:
הלה
גתי גורן
נגד
המשיב
:
אשר
גיתי
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של
בית
המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"א
4391/95
שניתן ביום 27.11.97 על
ידי
כב' השופט ס' ג'ובראן
בשם
המבקשת: עו"ד ש' ברגר
החלטה
1.בין המבקשת לבין המשיב נחתם הסכם גירושין שקיבל, ביום 2.11.84, תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן - "ההסכם"). לפי ההסכם, בין היתר, היה על המשיב לשלם למבקשת סך של 40,000 דולר בשלושה שיעורים כאשר "פיגור בתשלום יגרור תוספת ריבית דולרית - - ואולם אם הפיגור יהיה בן 3 חדשים או יותר תעמוד כל היתרה לפרעון מידי, בצרוף הריבית כנ"ל". משחל פיגור בתשלומים פתחה המבקשת בהליכי הוצאה לפועל של פסק הדין נגד המשיב. הליכים אלה נמשכו למעלה מעשר שנים.
ביום 14.6.95 הגיש המשיב לראש ההוצאה לפועל בקשה על פי טענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-, וכן בקשה להורות על השבת כספים שנגבו ממנו, לטענתו, ביתר. ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו מיום 15.11.96, נעתר לבקשה והורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. את הבקשה להשבת הכספים דחה. המבקשת ערערה על ההחלטה לקבל את טענת "פרעתי" ולסגור את תיק ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס' ג'ובראן) בפסק דינו מיום 27.11.97, דחה את ערעורה. המבקשת בקשה להרשות לה לערער על פסק הדין.
2 . דין הבקשה להדחות.
טענות המבקשת בבקשתה מעוגנות בעובדות המיוחדות של הפרשה הנדונה ואין הן מעלות שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בערכאה שלישית. די בכך כדי לדחות את הבקשה. אולם, דינה של הבקשה להדחות גם לעצם העניין.
טענתה העיקרית של המבקשת בבקשתה היא כי ההסכם שותק לענין אופן חישוב הריבית על פיגור של למעלה משלושה חודשים בתשלום; לפיכך, לטענתה, "יש לומר כי סכום החוב צמוד למדד מיום הפיגור ועד לתשלום בפועל ובצירוף ריבית כחוק, עפ"י פסיקת ריבית והצמדה כמקובל בהוצל"פ". אין ממש בטענה זאת. כאמור, נאמר בהסכם במפורש כי גם פיגור של למעלה משלושה חודשים בתשלום החוב יגרור העמדת כל היתרה לפרעון מידי " בצרוף הריבית כנ"ל " (ההדגשה הוספה - י.ט.). צדק, אפוא, בית המשפט המחוזי, שקבע כי בהסכם "פורט מסלול ההצמדה לדולר הן לעניין התשלומים במועדים שסוכמו בין הצדדים והן לעניין התשלומים במקרה של פיגור בתשלום".
בפסק דין שניתן בפרשה אחרת - שאותו הזכיר בית המשפט המחוזי בפסק דינו - נטענה טענה דומה. נאמר שם:
"כך אמנם נהוג וראוי שייעשה כשצדדים לחוזה מתנים על תשלום בשקלים, והפנייתם לדולר, בגדר תנאי החוזה, הינה רק כאל אמת-מידה לקביעת המחיר, או התשלומים שיש לסלקם במועדים מוסכמים - - - לא כן הדבר, כשבסיס החיוב מוצמד, מלכתחילה, לשער הדולר
(או מטבע-חוץ אחר) על-מנת ששיטת הצמדה זו תוסיף לחייב את הצדדים גם בחלוף המועדים המוסכמים לביצוע התשלומים. כשאלה הם פני הדברים, הרי גם משהופר החוזה, יש לקיים את המוסכם בין הצדדים לעניין שיטת ההצמדה - - - . אך דין אחרון זה יפה, לדעתי, גם בהעדר התניה חוזית מפורשת בין הצדדים, אם מאורחות הצדדים ומהתנהגותם ניתן להעלות כוונה מסתברת לאמץ שיטת הצמדה מסוימת " (דברי השופט א' מצא בע"א 499/89 ,502 רמת אביבים בע"מ ואח' נ' מירון פ"ד מ"ו (4), 586 והאסמכתאות שם).
הדברים יפים גם לעניננו ומכל מקום אין מקום להתערב בפירוש שפירש בית המשפט המחוזי את ההסכם.
3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.
לא ייפסקו הוצאות.
ניתנה היום, כ"ג בשבט תשנ"ח
(19.2.98).
ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98001930.
M01