פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1936/12
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. יעקב נשיא
2. דינה נשיא
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר, ורדי ולבהר-שרון) מיום 2.2.12 בתיק
ע"א 15055-11-09
בשם המבקשים:
עו"ד חיים בשארי
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר, ורדי ולבהר-שרון) מיום 2.2.12 בתיק ע"א 15055-11-09, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום (השופט טובי) מיום 2.8.09 בתיק ת"א 20444/07. עניינו של ההליך, טענת זכאות לדיור ציבורי.
רקע
ב.
בשנת 1978 השכירה המשיבה להוריו המנוחים של המבקש דירת מגורים בפתח תקווה (להלן הדירה ), כן הושכרה להם דירה נוספת באותו בניין, אותה רכש האב המנוח בשנת 1983 (להלן הדירה
הנוספת ). אמו של המבקש נפטרה בשנת 1998, אביו המשיך להתגורר בדירה הנוספת עד לפטירתו בשנת 2006, ובאותה עת התגורר המבקש בדירה (ראשית בגפו ולאחר נישואיו יחד עם המבקשת). בשנת 2007 עתרה המשיבה לפינוי המבקשים מהדירה.
ג.
ביום 2.8.09 קיבל בית משפט השלום את עמדת המשיבה. בין היתר נקבע, כי מאחר שהמבקש לא התגורר בדירה הנוספת יחד עם אביו המנוח, אין הוא עונה על הגדרת "דייר ממשיך" שבסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח - 1998 ("ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי"); וכן כי אין הוא עומד בתנאי סעיף 3(ב) לחוק (כנוסחו עובר לתיקון תשס"ט), שכן הזכות "לשכירות של דייר ממשיך" חלה רק "אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי", ואילו כאן היתה הדירה הנוספת בבעלות האב המנוח. כן נדחו טענות נוספות, שעיקרן אופן התנהלות המשיבה לאורך השנים.
ד.
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 2.2.12. בית המשפט אמנם קיבל את עמדת המבקש, כי ניתן לראות בשתי הדירות דירה אחת לעניין התקיימות דרישת המגורים המשותפת; ואולם, נקבע כי לא הוכח שהמבקש לא קיבל את הזכויות בדירה הנוספת – ואין מתקיימת החלופה הראשונה שבסעיף 3(ב) ("אם לא היתה בבעלותו ... דירה" (הדגשות כאן ולהלן הוספו); ובכל מקרה אין הוא עומד בתנאי החלופה השניה (אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו , דירה...") - שכן לקרובו (בענייננו האב המנוח) היתה בעלות בדירה הנוספת.
ה.
בית המשפט התייחס לעובדה, שהגדרת "קרוב" בסעיף 1 לחוק כוללת רק בן זוג וילד כמובנו בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (אשר אין חולק כי המבקש לא בא בגדריו) - ולפיכך, לכאורה , העובדה שלאביו המנוח של המבקש היתה בעלות בדירה הנוספת אינה באה בגדרי "אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה"; ואולם קבע (בעקבות דבריו בעניין ע"א (תל אביב) 3255/06 רוסמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), כי פרשנות תכליתית מביאה למסקנה, שגם אביו המנוח של המבקש בא בגדרי קרובו לעניין זה. בהקשר זה נדרש בית המשפט באריכות לתכליותיו של החוק, ולצורך להבטיח כי דירות הדיור הציבורי יגיעו לנזקקים להן כדבעי.
הבקשה
ו.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו, ביום 7.3.12 והובאה לידיעתי עם בקשת עיכוב ביצוע ביום 2.4.12, היום האחרון לעיכוב ביצוע שנתן בית המשפט קמא. מעבר לנסיבות אנושיות קשות שלגביהן הוגשו מסמכים שונים נטען, בין היתר , כי הבקשה מעוררת מספר שאלות בעלות חשיבות משפטית. מעבר לשאלת האפשרות להתייחס לשתי דירות מגורים שהושכרו למשפחה אחת בשכירות סוציאלית כאל דירה אחת לעניין דרישת המגורים המשותפים שבסעיף 1 לחוק (עניין אשר לגביו אימץ בית המשפט המחוזי בנסיבות את עמדת המבקשים), הועלתה שאלת פרשנות סעיף 3(ב) לחוק. בפרט נטען, כי אף שלעניין הגדרת "דייר ממשיך" נקט המחוקק הגדרה מרחיבה ("בן זוג של זכאי... לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו "); והנה לעניין התנאי הקבוע בסעיף 3(ב) ("אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו , דירה...") יש לפנות להגדרת קרוב בסעיף 1 לחוק - אשר אינה כוללת אב ("בן זוג, לרבות הידוע בציבור כבן זוג, וכן ילד").
ז.
לפי דרך זו, העובדה שלאביו המנוח של המבקש היתה דירה בבעלותו אינה שוללת - כך נטען - זכאות בן ממשיך לפי סעיף 3(ב) לחוק. נטען, כי שגה בית המשפט במשקל שהעניק לתכלית סעיף 3(ב), ובהיקש לעניין רוסמני , בכל הנוגע להרחבת הגדרת "קרוב" לצורך שלילת הזכאות לדייר ממשיך. עוד נטען, בין היתר , כי לא הוכח שהמשיבה הבהירה לאב המנוח את השלכותיה של רכישת הדירה הנוספת בכל הנוגע לזכויות בדירה, כי ניתוח תכליות החוק בנסיבות הקונקרטיות תומך בהענקת הזכויות למבקשים, וכי הסכם השכירות המקורי העניק זכויות גם לילדי המנוחים.
דיון והכרעה
ח.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה, שכן לא מצאתי פגם בהכרעת בית המשפט המחוזי, לפיה בנסיבות בעלות אביו המנוח של המבקש בדירה הנוספת שוללת את זכאות המבקש כדייר ממשיך. סעיף 3 לחוק (כנוסחו עובר לתיקון תשס"ט) הורה:
"3.
זכות לשכירות של דייר ממשיך
(א)
נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין.
(ב)
הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים....".
ט.
דומה, כי עיקר טענות המבקשים נוגעות לתנאי לפיו "אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה". בהקשר זה טוענים הם, כי האב המנוח אינו בא בגדרי "קרוב" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק: "בן זוג, לרבות הידוע בציבור כבן זוג, וכן ילד כהגדרתו בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי". לשיטתם, התנאי הקבוע בסעיף 3(ב) נועד לשלול זכאות ממי שלבת-זוגו או לילדו יש, או היו בתוך תקופה של חמש שנים, דירה או מקרקעין אחרים. לפי דרכם יוצא, כי העובדה שלזכאי המקורי היתה דירה בבעלותו, אינה שוללת את זכות השכירות של הדייר הממשיך. זאת, בניגוד לשיטת בית המשפט המחוזי (בפסקה 27 לפסק הדין נשוא בקשה זו וכן בעניין
רוסמני ), שלפיה "אביו המנוח של המערער עונה על הגדרת 'קרוב'".
י.
בכל הכבוד, יש היגיון רב בנסיבות בהכרעתו הפרשנית של בית המשפט המחוזי. אמנם מדובר בשאלה פרשנית שעל פיה אינה נענית מניה וביה, אף שיצוין כי הופכת היא פחות ופחות רלבנטית בעקבות תיקון תשס"ט לחוק (לעניין מתן רשות ערעור בנסיבות שכאלה השוו רע"א 330/05 שושן נ' ASSOCIAZIONE NAZIONAEE PER SOCCORRERE I MISSIONERE
(לא פורסם)). ואולם, בשורה התחתונה, משאוחזים את השור בקרניו, מדובר בנסיבות שבהן טענת הזכאות כ"דייר ממשיך" מייסדת עצמה על זכאות דור קודם, שהיא עצמה תלויה היתה לגבי דירה זו על בלימה. כך קבעו הן בית המשפט המחוזי והן לפניו, בית משפט השלום; מכאן שעובדתית ומשפטית אין מקום להיעתר למבוקש.
י"א.
לאביו המנוח של המבקש, הדייר המקורי מכוחו טוען המשיב לזכויות, היתה דירת מגורים בבעלותו (היא הדירה הנוספת). סעיף 3(א) לחוק פותח במלים: "נפטר זכאי ". זכאי הוגדר בסעיף 1 לחוק: "מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו , או בבעלות קרובו, דירה
או מקרקעין אחרים". כאמור, אין חולק, כי האב המנוח היה בעליה של הדירה הנוספת, ולכאורה לא בא בגדרי זכאי כל עיקר. זאת, אף אם לצורך המגורים בצוותא נכון היה בית המשפט, כאמור, לראות בשתי הדירות אחת. המשיבה הניחה לאב, בשל גודל המשפחה, להחזיק בדירה דנא הגם שהדירה הנוספת היתה בבעלותו, אך דבר זה אינו יכול להימשך גם לדור הבא. אין לכונן זכאות חדשה על יסודות רעועים של זכאות קודמת. לזכאות האב כיוון בית המשפט המחוזי בפסקה 29 לפסק הדין:
"כיוון שלאב היתה בבעלותו דירה, הרי שהוא יצא מגדר הגדרת 'זכאי' וממילא מתקיים החריג האמור בסעיף 3(ב) לחוק הדיור הציבורי...".
נראה איפוא, כי עצם רכישת הדירה הנוספת שללה את זכאות האב לשכירת הדירה בה עסקינן. אכן, שכירות זו לא בוטלה בחיי האב, כאמור, אך בהתאם להוראות החוק יש לרכישת הדירה הנוספת - אשר המבקש מסר כי הוא אכן אחד מיורשיה – השלכות ברורות על זכויות הדיירות הנמשכת. העובדה, שהמשיבה לא פעלה לביטול הסכם שכירת הדירה בשלבים שלאחר רכישת הדירה הנוספת, דבר שהיה בידה לעשות לפי חוזה השכירות, כפי שגם ציין בית המשפט המחוזי (ראו פסקה 22 לפסק דינו) - אינה יכולה לשנות מן העובדה, שביום מותו לא היה אביו המנוח של המבקש זכאי לדיור ציבורי; מסיבה זו לא יכול היה להעביר את זכאותו למבקש.
י"ב.
מדובר איפוא במערכת נסיבות שהיא אמנם חריגה; היא רלבנטית אך באותם מקרים בהם זכאי לדיור ציבורי שוכר דירות, רוכש אחת מהן והמשיבה אינה פועלת לביטול הסכם השכירות לגבי הדירה השניה. נסיבות אלה איפשרו למבקש להמשיך ולהתגורר שנים ארוכות בדירה, אף בנסיבות שתוארו לגבי זכאות האב. אך מערכת ייחודית זו, בפרט שעה שמדובר בחיקוק שמאז בוטל, אינה מצדיקה דיונית ומהותית מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. גם תיקון תשס"ט, השולל את עקרון הדיירות הנמשכת של מי שבפני עצמם אינם זכאים לדיור ציבורי (ראו דברי ההסבר בהצעות חוק הממשלה תשס"ט 436, 588), תומך בהכרעה פרשנית זו. הוא הדין ליתר הטענות המועלות בבקשה, אשר אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
י"ג.
לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה. עם זאת יוארך המועד לפינוי עד לאחר הפסח, ויועמד על 30.4.12.
ניתנה היום י"ב בניסן התשע"ב (4.4.2012).
ש ו פ ט