רע"א 1941/18 פלוני נ. קצין תגמולים

1.

המבקשת היא אלמנתו של קצין משטרה אשר בשנת 2009 שלח יד בנפשו. בעקבות מותו הגישה בקשה לקצין התגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: החוק ), החל על משפחות שוטרים מכוח חוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ"א-1981, להכרה בה כאלמנה לפי החוק. טענתה הייתה כי בעלה המנוח סבל מדחק נפשי שנבע בעיקר מתנאי שירותו במשטרה. קצין התגמולים דחה את הבקשה בקבעו כי לא היה קשר בין מותו של המנוח לתנאי שירותו במשטרה, וכי מקור הדחק הנפשי ממנו סבל המנוח היה קשור בחייו האישיים.

2.

ערעור שהגישה המבקשת לוועדת ערעור לפי החוק נדחה. ועדת הערעור בחנה את חומר הראיות והגיעה למסקנה כי אין מקום לשנות מקביעתו של קצין התגמולים. נקבע כי לא היו אינדיקציות לכך שמצוקתו של המנוח נבעה משירותו במשטרה - ואף הודגש כי תנאי השירות לרבות הקשיים שנלוו אליהם ממילא לא היו חריגים; ולעומת זאת נקבע כי דווקא היחסים הזוגיים הטעונים בין המנוח למבקשת והקשיים המשפחתיים שחוו הם אלה שככל הנראה עמדו ברקע מעשה ההתאבדות.

3.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, וגם ערעורה זה נדחה. בית המשפט המחוזי (השופט א' ואגו בהסכמת השופטים ש' דברת ו- ג' גדעון ) עמד על כך כי רובו של הערעור נוגע לקביעות עובדתיות, ולפיכך אין בנמצא עילה לערעור לפי סעיף 25(ח) לחוק הקובע כי ערעור לבית המשפט המחוזי יהיה "בנקודה משפטית בלבד". מעבר לכך, נקבע כי גם קביעות הוועדה לגופן הן נכונות ומוצדקות. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי טענות בענין תקלה שנפלה במועד הגשת חוות הדעת הראשונה של המומחית מטעם המשיב, וכן בענין החלפת חבר בוועדת הערעור בשלב כתיבת פסק הדין, וקבע כי הטענות אינן מצדיקות את ביטול פסק הדין.

4.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור. בבקשה נטען להסקת מסקנות שגויות מן העובדות שהוכחו לפני ועדת הערעור, להעדפה בלתי צודקת של גרסאות מסוימות של עדים וכן ליישום שגוי של הלכות בית המשפט העליון שנקבעו בענין אביאן (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן , פ"ד נו(5) 732 (2002)) ובענין פאר (רע"א 8138/07 פאר נ' קצין התגמולים משרד הביטחון (21.6.2011)) , כשבהקשר זה מכוונת המבקשת בעיקר לכך שהיה מקום לקבוע כי מבחינה אובייקטיבית היה בתנאי השירות של המנוח כדי לגרום למצב הדחק הנפשי שהובילו לשלוח יד בנפשו ("הרכיב האובייקטיבי" של הקשר הסיבתי המשפטי").

5.

לאחר עיון, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן ככלל כאשר מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 7715/13 פלונית נ' קצין התגמולים , פסקאות 5-2 לפסק דיני (8.5.2016), להלן: פלונית ). המקרה שלפני אינו מעורר כל שאלה כאמור, חרף הניסיון להציגו ככזה. למעשה, עיקר הטענות המועלות בבקשה הן טענות הנוגעות לקביעות העובדתיות של ועדת הערעור, ועל כן בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין בטענות אלה כדי להקים עילה לערעור לפי סעיף 25(ח) לחוק .

6.

גם הטענה לפיה שגתה הוועדה ביישום הלכותיו של בית המשפט העליון, כמפורט לעיל, אין בה כדי להועיל למבקשת. ראשית, גם אם נכון הדבר ונפלה שגגה באופן יישום הדין, אין בכך בלבד כדי להצדיק מתן רשות ערעור ( ענין פלונית , פסקה 5 לפסק דיני) . שנית, בכל מקרה, בהינתן שוועדת הערעור קבעה כי אין כל קשר סיבתי עובדתי בין מות המנוח לבין תנאי השירות, ממילא לא היה הכרח לדון בשאלה האם התקיים "הרכיב האובייקטיבי" של הקשר הסיבתי המשפטי , שהרי ברי כי לצורך הקביעה כי מות המנוח ארע "עקב שירותו" (כלשון החוק) נדרש קיומם הן של קשר סיבתי עובדתי והן של קשר סיבתי משפטי (ענין אביאן , בעמ' 742) .

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.