רע"א 1951/15 זאב שורגי נ. בן שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 10359/99, כב' השופטת ר' לבהר-שרון ), שלפיה בעקבות בקשה לתיקון כתב תביעה שהגישו המבקשים כך שתכלול גם תביעה כספית, יש להעביר את ההליך להתברר כתביעה רגילה ולא להמשיכו במסלול של המרצת פתיחה (להלן: ההחלטה ).

1.

בין המבקשים למשיב (להלן: המושב ) התגלע לפני כשלושה עשורים סכסוך שעניינו התחשבנות כספית. בסכסוך ניתן פסק בוררות הקובע כי יש לבצע חישוב מחדש של הוצאות המימון של המושב בשנים הרלוונטיות (להלן: פסק רשות השיפוט ). לאחר מכן התנהלו בין הצדדים הליכים רבים שאין לנו צורך לפרטם. אחד מהם הוא המרצת פתיחה שנקטו המבקשים למינוי כונס נכסים לביצוע הפסק. לבסוף מונה רואה חשבון, וניתן תוקף של פסק דין לחישוב שערך – לפיו חובו של המושב למבקשים עומד על סכום של כ-70 מיליון ש"ח. הן המבקשים והן המושב הגישו בקשות למתן רשות ערעור, שהדיון בהן אוחד. בפסק דינו של בית משפט זה (רע"א 5963/11 מיום 12.6.2013, להלן: פסק הדין ) נקבע, כי בסופו של יום לא קוימו הוראות פסק רשות השיפוט ולכן יש להחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך מינוי גורם מקצועי שיפעל לבצעו. עוד נקבע, כי בפני המבקשים עומדות שתי אפשרויות דיוניות:

"הראשונה, לבקש לתקן את תובענתם, בכך שייכלל בה סכום תביעה משוער וכן לשלם את האגרה הנדרשת על פי התובענה המתוקנת. האפשרות השנייה, היא להותיר את המצב על כנו... כך, אם יבחרו המשיבים (המבקשים כאן) , מטעמם הם, שלא לתקן את התובענה, כמפורט באפשרות הראשונה, לא ניתן יהיה לראות בתובענתם כתביעה לסעד כספי אלא כתביעה לאכיפת פסק רשות השיפוט שהסעד המרכזי בה הוא עריכת חישוב מחודש של הוצאות המימון של המושב ותיקון ספרי המושב בהתאם"

(סעיף 33 לפסק הדין).

בהמשך לכך, הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה במסגרתה התבקשה הוספת סעד כספי להמרצת הפתיחה בסכום של 2,500,001 ש"ח. בית המשפט קמא התיר למבקשים לתקן את כתב התביעה, ואולם הוסיף וקבע כי אין מקום להמשיך ולדון בתובענה בדרך של המרצת פתיחה וכי עליה להתברר כתביעה כספית. בהתאם, נקבע כי על המבקשים להגיש כתב תביעה מתוקן ולשלם אגרה כדין בתוך 30 ימים. יצוין כי בהסכמת הצדדים, ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה לעיכוב ביצוע המועד להגשת כתב תביעה מתוקן כאמור עד למתן ההחלטה בבקשה למתן רשות ערעור זו.

3.

לטענת המבקשים, הבקשה לתיקון כתב התביעה שהגישו עולה בקנה אחד עם החלופה הראשונה שהציע בית משפט זה בפסק הדין, בעוד ההחלטה אינה מתיישבת עימו. עוד נטען כי גם לפי הדין החל, אין מניעה לדון בתביעה כספית במסגרת המרצת פתיחה כל עוד היא ראויה להתברר בדרך זו. עוד טוענים המבקשים כי אין להם אפשרות להעריך את סכום התביעה ולכן קבעו סכום משוער מינימאלי המביא את התביעה לגבול סמכותו של בית המשפט המחוזי.

המושב מתנגד לבקשה. לטענתו, המרצת הפתיחה אינה המסגרת הראויה לבירור תביעתם הכספית של המבקשים, בייחוד כאשר אין בה כל טיעון עובדתי מפורט המצדיק מתן סעד כספי והמאפשר לו להתגונן. כמו כן, נטען עמדת המבקשים סותרת את המתווה שנקבע בפסק הדין. עוד נטען כי תיאור העובדות והשתלשלות ההליכים כפי שהובא בבקשה הוא חסר ומטעה. בין היתר, הדגיש המושב כי כבר ניתנה החלטה קודמת על ידי בית משפט קמא – לאחר מתן פסק הדין בבית משפט זה – ממנה עולה כי הגשת תביעה כספית משמעה העברת ההליך ל"פסים" של תביעה רגילה (נספח 10 לתגובת המושב לבקשה דנא), וכי על החלטה זו לא ביקשו המבקשים לערער.

4.

המסגרת הדיונית היא שמתווה את ההכרעה בבקשה דנא, ומורה על דחייתה בנסיבות העניין. ההחלטה עניינה אי התאמת ההליך למסגרת של המרצת פתיחה על פי הבקשה לתיקון כתב התביעה. על כך משיגים המבקשים. זוהי זירת הבקשה וכנגזר מכך ההכרעה. אופייה של ההחלטה הוא דיוני-ניהולי. כלל ידוע הוא, כי בהחלטות כגון דא מסור לערכאה המבררת שיקול דעת רחב אשר לא בנקל יתערב בו בית משפט זה כערכאת ערעור – לא כל שכן כאשר עסקינן בערעור ברשות. לאחר עיון בהחלטה באתי לכלל מסקנה כי גם מקרה זה אינו מגלה טעות המצדיקה התערבות. ההחלטה מתיישבת עם ההלכה המקובלת בהלכות סדר הדין האזרחי, לפיה המרצת פתיחה אינה מיועדת לקבלת סעד כספי (ראו, למשל, ע"א 2801/06 עטרה מואטי נ' פקיד שומה תל אביב 4 (מדינת ישראל) (19.9.2007)), ואינה מגלה כל טעם לסטות ממנה. עוד אוסיף כי מעיון בפסק הדין של בית משפט זה עולה כי ניסיון המבקשים להיתלות באמרה זו או אחרת כתומכת בעמדתם אינו יכול לעמוד.

5.

הבקשה נדחית. צו עיכוב הביצוע שניתן ביום 25.3.2015 בטל, והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בסעיף 15 להחלטה כאשר מנין הימים יחל מיום החלטה זו. המבקשים ישאו בהוצאות המושב ובשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.