רע"א 1954/04 דוד בכר נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב. בר-זיו) בבר"ע 832/03 בה נדחתה פנייתם של המבקשים למתן רשות ערעור על החלטת של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר. למלשטריך-לטר) בע"א 199/03 אשר דחה את ערעורם על החלטת רשמת בית משפט השלום בחיפה מיום 22.6.03, להותיר על כנו פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

2.המבקשים הינם ערבים להלוואה שנלקחה מאת המשיב בשנת 1989. המשיב הגיש תביעה לפירעון ההלוואה בהליך של סדר דין מקוצר כנגד החייב העיקרי, אולם לאחר שנתקבל אישור ראש ההוצאה לפועל כי מוצו כל ההליכים נגדו, הופנתה התביעה ביום 9.4.02 כנגד המבקשים. משלא הגישו בקשת רשות להתגונן, ניתן ביום 23.6.02 פסק דין נגדם, בהעדר הגנה. בעקבות משא ומתן בין הצדדים, בוטל בהסכמה ביום 9.9.02 פסק הדין, ולמבקשים ניתנו 30 יום להגשת בקשת רשות להתגונן. משלא עשו כן, ניתן פסק דין נגדם ביום 8.12.02. על אף החלטת הרשמת לאפשר למבקשים להגיש בקשה מנומקת לביטול פסק הדין, נקטו המשיבים בסחבת כשהם פונים ושבים ופונים פעמים מספר בבקשה להארכת מועד, כשהם טוענים לקושי באיסוף המסמכים החיוניים לצורך הוכחת גובה חובם למשיב, וזאת בשעה שלא פעלו באופן ממשי ואמיתי להשגתם. משכך, החליטה כב' רשמת בית משפט השלום בחיפה ביום 22.6.03 כי פסק הדין מיום 8.12.02 יישאר על כנו, בהעדר בקשה עניינית לביטולו. בקשה נוספת של המבקשים כי הרשמת תורה למשיב להמציא להם את המסמכים הדרושים נדחתה.

המבקשים ערערו לבית משפט השלום על החלטת כב' הרשמת להותיר את פסק הדין על כנו. בית המשפט דחה את הערעור בשל הסחבת בה נקטו המבקשים במשך למעלה משנה, תוך זלזול בנכונותה של הרשמת לסייע בידם למרות אופיו המקוצר של ההליך. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מאותם הטעמים.

3.עתה עותרים המבקשים למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בפני בית משפט זה. בבקשתם הם טוענים לחיוניותם של המסמכים המצויים בידי הבנק לשם הוכחת חובם. לדבריהם, אף אם זלזלו בהחלטות בית המשפט, אין לפגוע בזכויותיהם המהותיות ולהותיר על כנו את פסק הדין שניתן בהעדרם. וזאת, לאור סכום החוב הגבוה בו מדובר, העומד כיום על כ-600,000 ₪, ונוכח סיכוייהם הגבוהים במשפט, אשר בגללם, כך לפי הטענה, האריכה רשמת בית משפט השלום מספר פעמים את המועד להגשת בקשת רשות להתגונן, על אף אופיו המזורז של ההליך. ממילא, כך נטען, ניתן לרפא את הסחבת בה נקטו ואת זלזולם בהחלטות בית המשפט, על ידי השתת הוצאות משפט.

4.דין בקשת רשות הערעור להידחות, באשר אין היא מעלה כל שאלה משפטית כללית המצדיקה מתן רשות ערעור בפני ערכאה שיפוטית שלישית, לא כל שכן בפני ערכאה שיפוטית רביעית כמקרה זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פד"י לו(3) 123).

מעבר לנדרש יצויין כי המבקשים הפגינו בהתנהגותם זלזול בהליכי המשפט, ואין להם אלא להלין על עצמם על שלא השכילו למצות את ההליך הדיוני שהועמד לרשותם, אף מעבר לדין ולמקובל, כדי לאפשר להם להוכיח את זכויותיהם הנטענות.

הבקשה נדחית.