רע"א 1968/10 מוסטפא אבו זאיד מחמד נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור ועמה בקשת עיכוב ביצוע, כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטים דברת סגנית הנשיא, ברקאי וואגו) מיום 3.2.10 בתיק ע"א 1195/08 בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופט רוזין) מיום 2.10.08 בתיק א' 1470/05; באותו פסק דין הוחלט על פינוי המבקש מן המקרקעין נשוא התובענה.

רקע והליכים

ב.

בתביעה בבית משפט השלום בבאר שבע שהגיש המשיב, נטען כי בשנת 2001 נכנסו המבקש ובן אחיו המנוח למקרקעין נשוא ההליך ותפסו בהם חזקה על ידי כך שעיבדו אותם לשם חקלאות, הקימו במקום סככות ללא היתר בניה, הניחו בגבולות יתדות ונטעו בהם עצים. המקרקעין הנדונים, כ-500 דונם המצויים דרומית לעיר רהט (חלק מגוש 100228), טרם עברו הליך הסדר; בתביעה עתר המשיב לפינוי המבקש ובן אחיו מהקרקע, אך זה האחרון נפטר למרבה הצער לאחר הגשת התביעה, והתביעה נגדו נמחקה. בפסק דינו של בית משפט השלום מיום 2.10.08 נקבע, כי המבקש לא הוכיח שהוא יורש עזבונו של אביו המנוח; כי החזקה במקרקעין עובר לשנת 2001 היתה ברשות המשיב ולא ברשות המבקש כנטען על ידו; וכי המבקש לא הצליח להוכיח שהוא הבעלים של המקרקעין. על כן, הוחלט על פינוי המבקש מן המקרקעין, והשבתם כשהם ריקים ופנויים מכל אדם וחפץ, לרבות מבנים, מתקנים ועצים. נאמר, כי אין בפסק הדין כדי למנוע מהמבקש לפנות לפקיד ההסדר בבקשה להוכיח את זכויותיו במקרקעין.

ג.

המבקש עירער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי; בערעור נדחה (ביום 3.2.10). נקבע, בין היתר, כי המשיב הוכיח שלא היה רצף של חזקה בקרקע על ידי המבקש.

הבקשה

ד.

בבקשה הנוכחית נטען בין השאר, שיש להפוך את קביעת הערכאות הקודמות, נוכח אי קבלת ההחלטות בתביעת ההסדר. נטען, כי לגבי קרקע בלתי מוסדרת אמנם מקים סעיף 3 לחוק נכסי המדינה, תשי"א-1951 חזקה הניתנת לסתירה בדבר בעלות המדינה בקרקע, אך במקרה דנן קיימת זכות שביושר בקרקע מן הימים שקדמו למדינה, ועל כן נסתרת החזקה. נטען, כי המשיב לא הוכיח חזקה בקרקע ובודאי שלא חזקה כדין . כן נטען, כי לא היתה למשיב מתחילה עילת תביעה כנגד המבקש; ומאחר שלא הוכחה טענת הבעלות, לא היה מקום להכריע בטענות החזקה, הכפופות לבעלות. עוד נטען, כי לסוגיה שלפנינו השלכות רוחב נכבדות בעבור האוכלוסייה הבדואית בנגב. המבקש קובל על שימוש המשיב במונח 'פלישה טרייה', מקום שהמשיב עצמו לא פעל בפרק הזמן הקבוע בחוק לפינוי פלישה טרייה. כן נטען נגד ראיות המשיב ונגד פרשנות בתי המשפט קמא לסעיפים 19-17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.

הכרעה

ה.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. כנודע, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת מקום בו מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123). טענת המבקש, כי הנושא דנא מעלה שאלות ציבוריות רחבות לגבי האוכלוסייה הבדואית בישראל אמנם שובת לב, אך הסכסוך דנא נוגע לנסיבות הקונקרטיות ואינו חורג מהן. השאלה במקרה דנא היא שאלת החזקה בפועל, כפי שציינו בתי המשפט הקודמים, והוכח שעובר לשנת 2001 לא היתה החזקה בידי המבקש אלא בידי המשיב. באשר לשאלת הבעלות, אין הליך זה מתאים לנטיעת מסמרות לגביה; נקבע לעת הזאת

המבקש לא עמד בנטל להוכיח שהוא הבעלים של הקרקע, אך נותר פתח למבקש לפנות לפקיד ההסדר בניסיון להוכיח את טענותיו הנוגעות לבעלות.

ו.

נוכח האמור, איני נעתר לבקשה. וממילא, אף לא לבקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת, כדי להימנע ככל האפשר מעקירת עצים, אם ניטעו כאלה (השוו ע"א 4067/07 ג'בארין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), אמליץ כי יבוא המבקש בדברים עם המשיב באשר לאפשרות לטיפול נאות בעצים באופן שאינו סותר את פינוי המבקש, על-ידי העברת העצים ככל האפשר או שימור ככל האפשר, מבלי שאקבע כל מסמרות.