רע"א 1982/10 שלום דראב נ. משרד הבטחון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גרנות ) בע"ו

1713-09 מיום 27.1.2010.

1.

המבקש, יליד 1958, הוכר כנכה צה"ל בשל החמרה בשיעור של רבע מנכותו הכוללת בברכו השמאלית כתוצאה משירותו הצבאי. ביום 29.1.2007 קבעה הועדה הרפואית המחוזית כי למבקש נכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 35(4)ג לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 (להלן: התקנות ), מהם 2.5% על חשבון שירותו הצבאי. המבקש הגיש ערר על החלטה זו לועדה הרפואית העליונה, וזו דחתה ביום 3.8.2007 את הערר והותירה את קביעתה של הועדה המחוזית על כנה.

2.

ביום 9.4.2008 הגיש המבקש תביעה להכרה בהחמרת מצבו בברך שמאל וכן תביעה לדיון על פי תקנה 9 לתקנות לעניין הקשר שבין הפגימה המוכרת בברך שמאל לבין הפגימה הקיימת לטענתו בברך ימין. ביום 6.7.2008 קבעה הועדה הרפואית המחוזית כי אין כל החמרה בברכו השמאלית של המבקש, וכי אין ממצא אובייקטיבי בברך ימין המאפשר את קבלת תביעתו. על קביעה זו הגיש המבקש ערר לועדה הרפואית העליונה. ביום 23.3.2009 דחתה הועדה העליונה את הערר הנ"ל בעניין ההחמרה בברך שמאל של המבקש ובעניין טענותיו לגבי ברך ימין, אולם מצאה לנכון להוסיף למבקש דרגת נכות של 5% בשל צלקת ניתוחית בברך שמאל. משכך נקבע כי המבקש זכאי ל-15% נכות כוללת, מתוכם 3.75% על חשבון השירות.

3.

על החלטה זו של הועדה הרפואית העליונה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרתו שב וטען להחמרה בברך שמאל ולהכרה בנכות המוסבת של ברך ימין. לדבריו, בעבר נקבעו סימני יציבות חיוביים באשר לברכו השמאלית ולא ייתכן כי סימנים אלה הפכו לשליליים. בנוסף ציין המבקש כי הוא סובל מכאבים בכפות הרגליים וממחלת סכרת. ביום 27.1.2010 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש בקובעו כי טענותיו של המבקש הינן במישור הרפואי ועל פי סעיף 12א(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ) אין בית המשפט מוסמך להידרש לטענות מעין אלה בשלב הערעור. בית המשפט קבע כי גם לגופו של עניין אין מקום להידרש לבקשתו של המבקש שכן עיון בפרוטוקולי הועדות מגלה כי "מעולם לא אובחנו סימני יציבות חיוביים, וטענותיו של [המבקש] בעניין זה אינן אמת ועולות עד כדי הטעיית בית המשפט". כן ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא פנה למשיב בבקשה להכרה בנכות בשל מחלת הסכרת, ולפיכך יש לדחות את ערעורו גם באשר לעניין זה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי במסגרתה יוצא המבקש כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מעולם לא אובחנו אצלו סימני יציבות חיוביים. המבקש מפנה בעניין זה להחלטתה של הועדה הרפואית המחוזית מיום 29.1.2007 שם נקבע: "בבדיקות מהיום נמצא לחמן חיובי קלות, מבחן מגירה חיובי קלות...". לטענת המבקש כתוצאה מקביעתו השגויה של בית המשפט המחוזי נדחה הערעור ולא הוחזר הדיון לועדה הרפואית העליונה. לדבריו, על בית משפט זה לתקן את עיוות הדין הנ"ל ולשים לב לסתירה שבין החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 22.12.2008 שם נקבע: "מבחן לחמן שלילי, מבחן מגירה שלילי..." לבין קביעתה של הועדה המחוזית, שאוזכרה לעיל, ולפיה נמצאו אצלו סימנים חיוביים.

תגובת המשיב

5.

לטענת המשיב יש לדחות את בקשת רשות הערעור שכן זו נסובה על קביעות רפואיות ואינה מעלה כל שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. יחד עם זאת, המשיב מודה כי ייתכן שנפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, למרות שלדבריו טעות זו אינה משפיעה על מסקנתו הסופית של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

6.

עיון בהחלטת הועדה הרפואית המחוזית מיום 29.1.2007 מגלה כי הצדק עם המבקש וכי אכן אובחנו אצלו סימנים חיוביים (קלים) באותה הבדיקה, כפי שאף נטען על ידו בבית המשפט המחוזי. משכך, לא היה מקום לייחס למבקש פעולה בחוסר תום לב וניסיון להטעות את בית המשפט המחוזי. טענותיו של המבקש מגובות כאמור במסמכיה הרפואיים של הועדה, ואין לראותו כמי שניסה להטעות את בית המשפט המחוזי במהלך הדיון בערעור.

7.

למרות דברים אלו דין הבקשה שלפניי להידחות. סעיף 12א(א) לחוק הנכים קובע כדלקמן:

"חייל משוחרר או חייל בשירות קבע וכן קצין תגמולים רשאים לערער על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד ". (ההדגשות אינן במקור – י.ד.).

ערעורו של המבקש הופנה מלכתחילה נגד ממצאיהן הרפואיים של הועדות הרפואיות שדנו בעניינו, והתמקד בעיקר בטענותיו לפיהן קיימת החמרה בברכו השמאלית וכי יש להכיר בנכות המוסבת של ברכו הימנית. מדובר בהשגה על קביעות רפואיות שבית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בהן. כמו כן, זה המקום לציין כי על אף שנמצאו אצל המבקש סימנים חיוביים, כפי שעולה כאמור מהחלטת הועדה המחוזית מיום 29.1.2007, בשום מקום לא נקבע כי המערער סובל מחוסר יציבות בברכו השמאלית ומשכך אין לקבוע כי קיימת סתירה בין הממצאים הרפואיים של הועדות השונות בעניין זה.

יתרה מכך, הבקשה שלפניי הינה בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי השמורה כידוע אך למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, ואין כך הדבר בענייננו [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לג(3) 123 (1982)]. הבקשה שלפניי עוסקת כולה בעניינו הפרטני של המבקש ובאחוזי הנכות שנקבעו לו על ידי הועדות הרפואיות שבדקו אותו ובנסיבות אלה אין מקום להיענות לה.

8.

משכך, הבקשה נדחית. על אף שנתבקשה תגובת המשיב, ובשים לב לנסיבות העניין, אין צו להוצאות.