רע"א 1986-23 רע"א 1986-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית משפט לנוער (השופט נ' סילמן) (להלן: בית המשפט המחוזי) אשר ניתן ביום 9.2.2023 בענ"א 560-02-23, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום לנוער חדרה (השופטת א' קליינפלד) (להלן: בית משפט השלום), אשר ניתנה ביום 24.1.2023 בתנ"ז 10050-09-22, ואשר בגדרה הורה בית המשפט על הארכת צו הוצאת הקטינה, בתה של המבקשת, ממשמורת המבקשת, וכן על בחינת האפשרות להעברת הקטינה למשפחת אומנה.

2.החלטה זו התקבלה חלף החלטה קודמת של בית משפט השלום (השופטת א' קליינפלד) אשר ניתנה ביום 20.11.2022 באותו הליך (תנ"ז 10050-09-22) במסגרתה קבע בית המשפט כי מרכז החירום "יכין תוכנית הדרגתית לקראת חזרתה של [הקטינה] למשמורת המשיבה". על החלטה זו הוגש ערעור של המשיבה דכאן לבית המשפט המחוזי חיפה (השופט ס' ג'יוסי), אשר קבע בפסק דינו מיום 5.1.2023 בענ"א 18205-12-22 כי התיק יוחזר לדיון מחודש בבית משפט השלום שיכריע מחדש בעניינה של הקטינה, תוך פירוט הנימוקים להחלטה ובשים לב לדוח הסוציאלי מיום 3.1.2023.

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: תקנה 148א). אמנם, בקשות רשות ערעור במסגרת הליכי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, אשר נוגעות לגורל חייהם של קטינים, ראויות להיבחן על פי אמות מידה מקלות ומרוככות יותר מהרגיל (ראו: בע"מ 5041/19 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (8.8.2019)), אולם אין פירושו של דבר כי תינתן רשות אוטומטית לערער (ראו: רע"א 4499/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 והאסמכתאות שם (14.7.2019)). סבורני כי גם על פי אמות המידה המקלות הנהוגות במאטריה בה עסקינן, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

5.פסק הדין של בית המשפט המחוזי והחלטתו של בית משפט השלום (להלן: ההכרעות קמא) נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינה הפרטני של המבקשת ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". ההכרעות קמא ניתנו על רקע העדר מסוגלות הורית, וקיומה של מערכת משפחתית רווית מתחים וקשיים אשר סובבת את הקטינה. הכרעות אלו מבוססות כדבעי ומכוונות אל טובת הקטינה, ותואמות את כלל חוות הדעת המקצועיות של גורמי הרווחה וגורמים טיפוליים שונים אשר הצביעו על חשש ממשי לשלומה של הקטינה. לאור האמור, ובשים לב לכך שאין מדובר בהכרעה בלתי-הפיכה כי אם בצעד חירום אשר אינו מונע את חזרת הקטינה למשמורת המבקשת בנסיבות המתאימות, הנני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

6.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

7.משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.