רע"א 1989/05 פלוני נ. פלוני

א.(1) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים רביד, דרורי ושפירא) מיום 13.9.04 בע"מ 570/04, בגדרו נדחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט אלבז) מיום 17.5.04 בת"ע 41900/03; רשות ערעור מתבקשת, בנוסף, על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.1.05, שבה נדחתה עתירת המבקשים לביטול פסק הדין.

(2) המבקשים הגישו לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לפרשנות צוואתו של אביהם המנוח; צוואה זו התייחסה לזכויותיהם ולזכויות אמם החורגת, שהיא כיום חסויה - היא המשיבה 1 - בשתי דירות. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התובענה על הסף, בקבעו כי הסדר שאליו הגיעו הצדדים ביחס למצב זכויותיהם באחת הדירות ושקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי ביום 4.2.03 בע"מ 402/02 (להלן – ההסדר ) מחייב את הצדדים, עד אשר תוגש מטעם המשיבה תובענה למכור את הדירה. ערעור על ההחלטה שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה בנימוק שבא-כוח המבקשים זומן לדיון אך לא התייצב וכן בנימוק שאף לגופו של עניין יש מקום לדחות את הערעור.

(3) בבקשת רשות הערעור על פסק הדין שהגישו המבקשים נטען, כי בא-כוחם לא התייצב לדיון בבית המשפט המחוזי הואיל ולא קיבל את ההזמנה לדיון ולא ידע על מועד התקיימותו. נטען כי במקרה דנן לא בוצעה המצאה כלל, ולמצער לא נעשתה הזמנה כדין, היינו, הדבר נעשה ללא אישור טלפוני בניגוד לכללי ההמצאה בפקסימיליה הקבועים בסימן ג'1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [להלן: התקנות] . נטען איפוא כי דין פסק הדין של ערכאת הערעור להתבטל. עוד נטען, כי לגופו של עניין שגו הערכאה הדיונית והערכאה שלערעור בקבען כי מתקיים מעשה בי-דין; לשיטת המבקשים היה ההסדר בינם לבין המשיבה 1 הסדר ביניים בלבד, עד אשר יפעלו המבקשים להעברת זכותם בדירה שבה עסק ההסדר, על-פי פרשנות הצוואה כפי שהם מבינים אותה. עוד טוענים המבקשים כי יש לפרש את הצוואה כך שרק בדירה אחת תהא נתונה למשיבה בעלות, בעוד שבדירה השנייה – זו שבהסדר – תהא למשיבה 1 זכות לחזקה גרידא ולמבקשים תוקנה הבעלות. בהקשר זה נטען כי טובים סיכויי הערעור להתקבל, וכי השארת המצב על כנו מקפחת את זכויותיהם הקנייניות של המבקשים, ומן הצדק לאפשר להם את יומם בבית המשפט.

ב.(1) לאחר העיון אין בידי להעתר לבקשה.

(2) ראשית, אין היא מצויה בגדרי הבקשות אשר בשכמותן עשויה להינתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן אינה מעוררת בעיה משפטית בעלת אופי כללי החורג ממחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר).

(3) אף לעיצומם של דברים: אמנם לא נשמע כסדרו הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בת"א 41900/03 מיום 17.5.04 לדחות את התובענה על הסף, וזאת בשל אי ההתיצבות. יכול היה הטוען לטעון, כי היה מקום לחזור למחלוקת בשאלת ההמצאה משיקולי צדק, שכן הנטיה הטבעית היא לאפשר לערעור להישמע - ואיני קובע כמובן מסמרות ספציפיות כיוון שלא מצאתי לנכון לבקש תשובה, כדי לא להרבות הוצאות; ואולם, בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מיום 13.9.04 ובהחלטתו מיום 24.1.05 בע"מ 570/04, כי לאחר עיונו מצא, בשקלו את סיכויי הערעור , שיש מקום לדחותו. אכן, שיקול רב חשיבות בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הוא סיכויי ההצלחה, וזאת בצד הנסיבות שגרמו למתן פסק הדין בהיעדר (ע"א 3645/92 קלמן נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 139 (השופט ד' לוין); ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מה' 8, 342-341); ומשנתן בית המשפט המחוזי דעתו לכך פעם ועוד פעם, אין מקום להתערבות בגלגול שלישי. אין עסקינן בנסיבות בביטול מחובת הצדק.

(4) על כולנה, בפסק הדין בע"מ 402/02, בגדרי הצעת בית המשפט שניתן לה תוקף של פסק דין, בוטלו פסקי דין קודמים (אלה לא צורפו לבקשה) ונאמר מפורשות, מעבר לשמירת זכויותיהם של הצדדים, כי "במקרה שהקרן (הקרן לטיפול בחסויים, האפוטרופסית על החסויה המשיבה 1 – א"ר) תבקש לעשות דיספוזיציה בדירה, היא תגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המוסמך, ובמקרה כזה יצורפו המערערים כיום באמצעות ... ותיעשה מסירה למשרד עוה"ד חן אביטן". בית המשפט למשפחה בהחלטה מ-17.5.04 חזר וציין, "שהצדדים הגיעו בבית המשפט המחוזי להסדר פשרה אשר כל האמור בו מחייב כל עוד לא תגיש הקרן תובענה למכור את הדירה. כפועל יוצא מפרשנות זו, הרי שאם וכאשר תוגש תובענה כזו כי אז יוכלו התובעים להעלות את טענותיהם, כפי שהעלו בהליכים קודמים, והדברים יוכרעו אז בבית המשפט". הדברים מדברים בעדם.

(6) נוכח כל האמור, איני רואה מקום להתערבות בית משפט זה בגלגול שלישי, ולא אוכל להיעתר לבקשה.