רע"א 1989/08 נאסר זועבי נ. שאהין סלימאן

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ח'טיב, הווארי וארבל) מיום 20.1.08 בע"א 1104/07 בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (השופט אברהם) מיום 13.3.07 בת"א 2177/01.

ב.

המבקש הוא קבלן ראשי אשר בינו לחברת "נתיבי איילון" נחתם בחודש אוקטובר 2000 הסכם לביצוע עבודות של סלילת כבישים והנחת קוי ניקוז בכפר עראבה. לשם עבודות הניקוז חתם המבקש על הסכם עם המשיב, לפיו בתמורה לביצוען על ידי המשיב כקבלן משנה, ישלם לו המבקש את הסכום שיתקבל מחברת "נתיבי איילון" בניכוי רווח קבלני בשיעור 12%. ביום 18.10.01 הגיש המשיב לבית משפט השלום תביעה לתשלום בגין עבודות שביצע, בטענה כי בכל הנוגע לעבודות מסויימות הגיש המבקש לחברת "נתיבי איילון" חשבון המבוסס על מחירים נמוכים מכפי שעלו העבודות בפועל, וכי בכל הנוגע לעבודות אחרת לא הגיש המבקש דרישה לתשלום כלל. בית המשפט קבע, כי אף שלפי ההסכם התחייב המבקש לשלם למשיב רק בעבור עבודות שתמורתן הוגש חשבון לאישור חברת "נתיבי איילון", הפר המבקש את חובת תום הלב המוטלת עליו; זאת - שכן לשני הצדדים להסכם אינטרס משותף להגשת חשבונות בסכומים גבוהים יותר לאישור חברת "נתיבי איילון". על כן חוייב המבקש בתשלום בעבור העבודות כפי שבוצעו בפועל.

ג.

על פסק הדין עירערו הן המבקש והן המשיב. ערעורו של המשיב נסב על פסיקת הוצאות; ערעור זה התקבל בחלקו, ואין עניינו בו. לטענת המבקש, פסק הדין של בית משפט השלום התבסס על שינוי חזית הדיון וסטיה מכתב התביעה, תוך יצירת חיובים חדשים שאינם כלולים בהסכם והרחבתה של חובת תום הלב מעבר לנדרש. גם ערעור זה נדחה, לאחר שבית המשפט המחוזי מצא כי המשיב טען להתנהגות חסרת תום לב של המבקש בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית שהוגש לבית משפט השלום. עוד קבע בית המשפט, כי בצדק נקבע שהמבקש הפר את חובת תום הלב כלפי המשיב, משום שהסכם של העברת תשלומים "גב אל גב" לאישורם על-ידי החברה המזמינה, אינו פוטר את המבקש משקידה סבירה על אישור החשבונות שהגיש המשיב, במטרה שיאושרו כולם. מכאן הבקשה הנוכחית.

ד.

לטענת המבקש, אין מקום לייחס לצדדים ציפיות משותפות, שכן המבקש היה זכאי להימנע משיתוף פעולה בדרישת חשבונות מופרזים. לטענתו, העובדה שעמד על זכויותיו לפי ההסכם, בעוד המשיב פעל בחוסר תום לב והגיש חשבונות מוגזמים, אין בה כשלעצמה כדי להוות הפרה של חובת תום הלב המוטלת עליו, וכי לפסק הדין השלכה רחבה על היקפה של חובת תום הלב בקיום הסכם.

ה.

(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. היא תחומה בגדרי מחלוקת הצדדים ואינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית שמעבר לה, שבגינה תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. אמנם, באי כוחו המלומדים של המבקש חפצו להעטות עליה אדרת רחבה יותר, של פרשנות יישומה של חובת תום הלב. דברי בית משפט השלום, "כי הגשת חשבונות בסכומים גבוהים יותר למזמין ואישורם על-ידי המזמין באופן שישולמו על פיהם כספים רבים יותר הנה מטרה משותפת של הצדדים בכך", מכוונים לכספים בעבור עבודה שבוצעה בפועל, כפי שכותב בית המשפט. משהוכח כי העבודה בוצעה על-ידי המשיב, נקבע ש"יש בסיס לטענה כי היה מקום לפעול לצורך הגשת החשבונות למזמין על מנת שהכספים יועברו לנתבע, ודרכו, לאחר קיזוז, לתובע מכוח חובת תום הלב". כך גם פסק בית המשפט המחוזי, כי "כל עוד לא פעל המערער (המבקש – א"ר) בשקידה סבירה, במסירות ובעקביות על מנת שיאושרו החשבונות אצל מזמין העבודה, וזאת בתנאי שהמשיב הוכיח את היקף העבודות החריגות ואת עלותן, הדבר עשוי להוות חוסר תום לב מצד המערער בקיום ההסכם, הגם שמדובר בהסכם 'גב אל גב'". לאור עקרונות אלה בחנו שני בתי המשפט הקודמים את העובדות, והגיעו למסקנה אליה הגיעו. פשיטא, שחלילה לבית המשפט כי יתן ידו לתשלום בעד עבודה שלא בוצעה או לתשלום מופרז בעלמא. יישום העקרונות פירושו, כי לגבי עבודה ש בוצעה על-ידי המשיב כחלק מן ההזמנה על-ידי המבקש, אך המבקש לא פעל להגשת חשבונות – קמה חובת המשיב כפי שתיארו בתי המשפט הקודמים, לרבות על פי עקרון תום הלב. ככל שהוכח דבר מעין זה, חלה איפוא חובת התשלום על המבקש, משביצע המשיב את חלקו. ואמנם, דבר זה בכללותו ראוי לו לבוא בגדרי עקרון תום הלב, החופה על כלל המשפט הפרטי (מכוח סעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, ודרכו סעיפים 12 ו-39, ולענייננו 39, לחוק זה). בתי המשפט, בעקבות פסיקה ענפה ומוכרת, דבקים בעיקרון זה - וכך יאה. לפרטי הדברים בתוך מערכת היחסים בין הצדדים, שהועלו בבקשה, בודאי אין מקום להידרש בגלגול שלישי.

(2) לפיכך, כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.