רע"א 1991/99 אלן מקמול נ. בנק אמריקאי ישראלי בע"מ

1.המבקשים הגישו בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המשיב על סכום של כ1,380.000- ש"ח. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' אור), בהחלטתו מיום 8.2.99, חייב את המבקשים, "להמציא ערבות בנקאית אוטונומית, בלתי מותנית, על סך 140,000 ש"ח להבטחת ההוצאות למקרה שתביעתם נגד הנתבע תידחה". המבקשים ביקשו מבית המשפט המחוזי לתקן את הפרוטוקול, כך שיירשמו בו נימוקי התנגדותם למתן ההחלטה האמורה. עוד ביקשו ממנו להאריך להם את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו בעניין הערובה וכן להאריך להם את המועד להמצאת הערובה. בית המשפט המחוזי, בהחלטותיו מיום 7.3.99, דחה את שתי בקשותיהם האחרונות, אך טרם החליט בבקשה הראשונה.

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על דחיית שתי הבקשות. המשיבים השיבו על הבקשה.

2.אין ממש בבקשה.

כידוע, מאז תיקונו של חוק בתי המשפט תשי"ז1957- נשלל מבית משפט השלום ומבית המשפט המחוזי הכוח ליתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" שנתנו. לפיכך היה על המבקשים להגיש את בקשתם להרשות להם לערער, לרבות הבקשה להארכת המועד להגישה, לנשיא בית המשפט העליון או לשופט אחר שנקבע לכך (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984-; י. זוסמן סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית סעיף 621 בעמ' 796). מכאן, שדינה של הבקשה בענין זה להידחות.

הוא הדין בבקשה להרשות ערעור, ככל שענינה החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתם להארכת המועד להמצאת ערובה. כאן סמכו המבקשים את בקשתם על תוצאות הדיון בבקשתם לתקן את הפרוטוקול, בלי שכללו בבקשה טעם כלשהו להארכת המועד. די היה בכך כדי לדחות את הבקשה.

3.בשולי הדברים אעיר כי משום מה ניסו המבקשים להשיג את מטרתם - בטול חובת הפקדת הערבות, או הארכת המועד להפקדתה - בדרך לא דרך של תיקון הפרוטוקול. כידוע (או שמא לא ידוע) אין בית המשפט כבול בכבלי החלטות ביניים שנתן ורשאי הוא לחזור ולעיין בהן. אילו ביקש אפוא בא כוח המבקשים בדרך הראויה כי בית המשפט המחוזי יבטל את החלטתו, על פי הנימוקים שאותם ביקש בא כוח המבקשים לכלול בפרוטוקול - אף ללא תיקונו - היה בית המשפט דן בבקשה לגופה; ואילו היה דוחה אותה היתה נפתחת לפני בא כוח המבקשים הדרך לבקש רשות לערער על החלטתו. דרך זאת אינה פתוחה לפניו כאן.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחת עו"ד בסך 5000 ש"ח.