רע"א 1994/02 מנשה גולן נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ

1.המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל אשר דחה את בקשתו שלא לאשר את מכירת דירתו במסגרת הליכים בהם פתח המשיב למימוש שיעבוד שיש לו על הדירה. המבקש עתר לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור, ובקשתו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופט צ' זילברטל) מיום 25.2.02. החלטה זו היא נשוא בקשת רשות הערעור שלפניי.

עם קבלת הבקשה הוריתי על עיכוב ביצוע הליכי המכירה נשוא הבקשה עד למתן החלטה אחרת. כן נתבקשה תשובת המשיב לעיכוב הביצוע ולבקשה לגופה.

2.טענתו של המבקש, אותה השמיע גם לפני ראש ההוצאה לפועל ולפני בית המשפט המחוזי, ועליה חזר בבקשת רשות הערעור, היא כי שווי הדירה בסמוך למועד בו נטל מהמשיב את ההלוואה, שבגינה שועבדה הדירה (מאי 1997), היה גבוה באופן משמעותי מהסכום שהציעו הקונים שהוכרזו כזוכים בהליכים למכירת הדירה. לפי הטענה, הערכת השמאי משנת 1997 היתה כי שווי הדירה הוא 310,000 דולר. ראש ההוצאה לפועל עתיד לאשר את מכירת הדירה תמורת 162,000 דולר בלבד, ולטענת המבקש לאחר ניכוי מס שבח יוותר בידי המשיב סכום של 110,000 דולר בלבד, המהווה רק כ- 40% מיתרת החוב שהמבקש חב למשיב. טענת המבקש היא כי בנסיבות העניין מכירת הדירה בסכום הנ"ל אינה מתקבלת על הדעת שכן היא מקפחת את זכויותיו הקנייניות ותגרום לו נזק בלתי הפיך, בעוד שעיכוב במכירת הדירה לא יפגע במשיב ואף ייטיב עמו, מאחר שלהערכת המבקש מחירי הדירות, הנמצאים כיום בשפל, אך עתידים לעלות.

3.לטענת המשיב, הליכי ההוצאה לפועל התנהלו כדין והצעת הקונים לא זו בלבד שאינה נמוכה באופן בלתי סביר ממחיר השוק אלא אף גבוהה מערכה של הדירה במימוש מהיר, כפי שנקבע בשמאויות עדכניות שהוצאו לדירה בסמוך לקיום הליך ההתמחרות. עוד טוען המשיב כי במשך כל התקופה שמאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל לא עשה המבקש מאמץ לשלם את החוב, לרכוש את הדירה או להציע קונה מטעמו. המשיב הדגיש כי הדירה אינה דירת מגוריו של המבקש, אלא דירה אחת מתוך מספר דירות שברשותו, ועל כן הנזק שייגרם לו ממכירתה הוא נזק ממוני גרידא, ומנגד כל עיכוב נוסף במכירה גורם נזק למשיב ופוגע בציפיותיהם הסבירות של הקונים, הממתינים לאישור המכר מזה חודשים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיב הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

4.לא ראיתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקש לא הציג כל הערכה עדכנית של שווי הדירה ומאידך הציג המשיב שתי חוות דעת של שמאים לפיהן התמורה שאישר ראש ההוצאה לפועל סבירה. הסתמכותו של המבקש על הערכת שווי משנת 1997 אינה רלוונטית להליכי הוצאה לפועל המתקיימים שנים לאחר מכן. הערכתו של המבקש כי מחיר הדירה עתיד לעלות היא בגדר הערכה בלבד שלמולה עומד החשש כי כל עיכוב נוסף יביא לירידה נוספת בערך הדירה. יפים לעניין זה דברים שנשמעו מפי השופט מצא:

"...לא די לו [לבית המשפט - א.ר] שישתכנע כי מימוש הבטוחה לאלתר יגרום לחייב נזק גדול או בלתי הפיך, אלא עליו להשתכנע גם בכך שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה מידה, גם אם יושעה המימוש. כדי לשכנע את בית המשפט בקיומו של תנאי אחרון זה, מוטל על המבקש להראות כי לנכס המשועבד שווי כספי יציב, שמאז השעבוד נשמר ערכו ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב שלהבטחתו שועבד, וכי יש יסוד איתן להאמין שיהיה בו די כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות המשיב, אם יידחה הערעור".

[בש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ , דינים-עליון כב 535].

בעניינו, כפי שצויין בהחלטת בית המשפט המחוזי, המגמה במשך השנים היתה מגמה של ירידה בערך הדירה. בנסיבות העניין, כאשר אין טענה לפגם כלשהו בהליכי ההוצאה לפועל, הדירה אינה דירת מגורים של המבקש, וכאשר על כף המאזניים עומדת גם זכותו של המשיב להיפרע מהשעבוד שבידיו וצפייתם הסבירה של הקונים אשר הוכרזו כזוכים בהליכים למכירת הדירה, אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על עיכוב נוסף בהליכי אישור מכר הדירה.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 6,000 ש"ח.