רע"א 1994-23 רע"א 1994-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ח' זנדברג) אשר ניתן ביום 31.1.2023 בענ"א 1617-11-22, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום לנוער ירושלים (השופט ש' לייבו) אשר ניתנה ביום 28.9.2022 בתנ"ז 9664-09-22, בגדרה האריך בית המשפט את צו הנזקקות של בנו הקטין של המבקש ואת צו הוצאתו ממשמורת המבקש.

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א). אמנם, בקשות רשות ערעור במסגרת הליכי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, אשר נוגעות לחייהם של קטינים, ראויות להיבחן לפי אמות מידה מקלות וגמישות יותר מהרגיל (ראו: בע"מ 5041/19 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (8.8.2019)), אולם "אין פירושו של דבר שתינתן במקרים אלו רשות ערעור אוטומטית, בבחינת הפיכת רשות ערעור לערעור בזכות והפיכת היוצא מן הכלל לכלל [...] ואין בכך כדי להביא למצב שבו הרשות לערער ניתנת אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" (ראו: רע"א 4499/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 והאסמכתאות שם (14.7.2019)).

4.ההכרעות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. בהקשר זה אציין כי ההכרעות קמא מבוססות על חוות דעתם של גורמים מקצועיים, אשר בחנו את מצבו של הקטין ואת הצורך בהוצאתו ממשמורת המבקש, ואשר פועלים כדי להבטיח את רווחת הקטין ולקדם את טובתו.

5.בשולי הדברים, אוסיף שהחלטתי נתקבלה לאחר עיון במסמך שצירף המבקש לבקשת רשות הערעור, בו מצורפת חוות דעתו של הפסיכיאטר המומחה ד"ר אהרון אלן פלשמן.

6.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.