רע"א 1996/14 מוחמד בסול נ. טאהא אחמד עראבייה

א.

כעולה מהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, ביום 2.8.00 – לפני כ-14 שנים – ניתן פסק דין בבית משפט השלום בנצרת במסגרת תביעה לפירוק שיתוף שהגישו יורשיו של המנוח מוחמד בסול (ת"א 1029-96; השופטת מויאל ע"ה). פסק הדין נתן תוקף להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים להליך. ביום 1.3.01 ניתן פסק דין נוסף בגדרו של אותו הליך, בעקבי בקשה לתיקון גבולות (בש"א 4411/00), בו שונה ייעודה של תת חלקה מסוימת משטח ירוק לשטח המיועד לבניה. המבקשים הגישו, ביום 30.11.11, בקשה לביטול פסק הדין מיום 1.3.01. לפי הטענה, הבקשה לתיקון פסק הדין הוגשה במרמה ומבלי שנמסר למבקשים אודותיה. המבקשים טענו עוד, כי לא קיבלו את פסק הדין מיום 1.3.01, ורק ביום 29.11.11 נודע להם, באקראי, על שינוי היעוד.

ב.

ביום 7.5.12 דחה בית משפט השלום (השופטת גלפז מוקדי ) את הבקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט קבע, עובדתית, כי המבקשים לא הוכיחו שלא זומנו לדיון שהתקיים ביום 1.3.01, בו תוקן פסק הדין מיום 2.8.00. נאמר, כי הזימון לישיבה נמסר לבא כוחם דאז והוצגו אישורי מסירה, וכי המבקשים לא צירפו תצהיר מטעמו של בא כוחם דאז או ראיה אחרת שיש בה כדי ללמד שלא זומנו לדיון. עוד נאמר, כי לפסק הדין מיום 1.3.01 צדדים רבים, שחלקם – יש להניח – הסתמך עליו, וכי "משמעות ביטולו של פסק דין החלוקה בעת הזו, היא הרסנית ואינה מתקבלת על הדעת". עוד נאמר, כי השטח שיעודו שונה לא נלקח משטחים שיועדו למבקשים, ועל כן אין זה נהיר על שום מה הם מלינים. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי (רע"א 62742-12-13) – נדחתה ביום 8.1.14 (השופט צרפתי ).

ג.

מכאן בקשת רשות הערעור, הערוכה כערעור, בה נטען כי שגו בתי המשפט הקודמים בקבעם שהמבקשים זומנו כדין לדיון בגדרו ניתן פסק הדין השני, ובקבעם כי תת החלקה שיעודה שונה לא נגרעה משטחים שהוקצו למבקשים. המבקשים טוענים עוד, כי "הצדק מחייב התערבות למניעת עיוות דין".

ד.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. בבקשה לא נטען – ובדין לא נטען – כי היא מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ועל כן אין היא באה בקהלם של המקים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. די בכך שלא להיעתר לה. גם לגוף הדברים חוששני כי אין ניתן להלום את טענותיהם של המבקשים: בתי המשפט הקודמים קבעו עובדתית כי המבקשים זומנו כדין לדיון, שבו ניתן פסק הדין אותו הם חפצים לבטל. עוד נקבע בבתי המשפט הקודמים, כי לפסק הדין נשוא בקשת הביטול, שניתן לפני כשלוש עשרה שנים, עשויות להיות השלכות על גורמים רבים, שחלקם לא צורף כצד לבקשת הביטול, וכי ממילא לא פגע במבקשים. משאלה פני הדברים, איני סבור כי החלטותיהם של בתי המשפט הקודמים מצדיקים התערבות, לא כל שכן בגלגול שלישי. אכן, אינטרס סופיות הדיון והסתמכותם של הצדדים לפסק הדין מחייבים לבחון בקשות לביטולו בזהירות ובקפדנות; נוכח קביעותיהם של בתי המשפט הקודמים, חוששני כי ענייננו אינו צולח אותה בחינה קפדנית.

ה.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור.