רע"א 1998/04 עיריית תל- אביב יפו נ. רוזה שממה

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ר' אליעז) בבש"א 3548/04 אשר קיבלה באופן חלקי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט השלום בתל אביב (כב' סגנית הנשיא השופטת י' שבח) בת.א. 16042/03.

2.בית המשפט השלום הורה בפסק דינו לשלם למשיבה דמי פיצויים בתורת דמי פינוי בתוספת הפרשי ריבית והצמדה וזאת מיום 31.12.95 בהסתמך על החלטת ועדת השכירויות מיום 15.2.96 מטעמה של המבקשת 1. בית המשפט קבע כי מאחר שדמי הפינוי לא השתלמו במועד, היא זכאית בנוסף להפרשי הצמדה, גם לריבית כחוק.

3.המבקשות ערערו לבית המשפט המחוזי על פסיקת הריבית בטענה כי בהחלטת ועדת השכירויות נזכר במפורש כי לא תשולם ריבית בגין תשלום דמי הפיצוי, ואילו בית משפט השלום פסק בניגוד לכך הן הפרשי הצמדה והן ריבית. במקביל, בקשו המבקשים מבית משפט השלום לעכב את ביצוע פסק דינו. בית משפט השלום דחה את בקשת עיכוב הביצוע. בית המשפט המחוזי בערעור על החלטה זו קבע כי על המבקשות לשלם למשיבה את מלוא הסכום הפסוק (ובכללו הריבית) כנגד הפקדת ערבות בנקאית לטובת המבקשות על מחצית הסכום.

4.המבקשות עותרות למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקשות כי ינתן צו המבטיח את מלוא התשלום ולא רק את מחציתו. הן מדגישות בהקשר זה את סיכויי הערעור הגבוהים ואת מצבה הבריאותי הרופף של המשיבה המטיל סימן שאלה על יכולתה להחזיר את הכספים באם הערעור בדבר הריבית יתקבל. כן עותרות הן לצו עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.

5.אין מקום לבקשת רשות הערעור ולבקשת עיכוב הביצוע הנילווית לה וזאת על רקע הכלל כי פסק דין לתשלום כסף יש לבצע באורח מיידי, אלא אם קיים טעם מיוחד המצדיק את עיכובו. בית המשפט המחוזי איזן בהחלטתו בין האינטרסים והסיכונים של הצדדים עד להכרעה בערעור. זאת עשה הן מתוך בחינת סיכויי הערעור והן בהעריכו את הסיכון באשר ליכולת ההשבה של המשיבה ביום הערעור יתקבל. אינני רואה באיזון שנעשה משום סטייה מקו שיקול הדעת הסביר המצדיק התערבות ערכאה שלישית.

בקשות רשות הערעור ועיכוב הביצוע נדחות.