רע"א 200/06 רם בן דוד נ. מחמוד חסין כליל ציאם

1.לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' שפירא) מיום 13.12.05 בת.א. 1544/99.

2.המשיבים הם יורשיה של המנוחה מרים כליל איברהים ציאם ז"ל (להלן - המנוחה), אשר הלכה לעולמה בשנת 1991, ואשר הייתה בעלת זכויות בנכס מקרקעין בירושלים. בשנת 1995 נערכה עיסקה בין המשיבים 3-1 לבין המבקשים במסגרתה התחייבו המשיבים 3-1 למכור את הזכויות בנכס בשלמותו למבקשים. על פי האמור בבקשה שלפניי, נערכה העיסקה על בסיס מצגם של המשיבים 3-1 כי הם בעלים של הנכס בשלמותו מכוחו של כתב ויתור נוטריוני עליו חתמה המנוחה בשנת 1983, ולפיו העניקה המנוחה את הנכס במתנה למשיבים 3-1. המשיבה 6 נקטה בהליך משפטי אשר בעקבותיו הצהיר בית המשפט כי כתב הויתור הנוטריוני שעל בסיסו נערכה העיסקה איננו תקף (ה"פ 325/96; החלטה זו אושרה בבית משפט זה בע"א 4091/97). בשנת 1999 הגישו המבקשים תובענה במסגרתה עתרו לאכיפתו בקירוב של הסכם המכר שנערך ביניהם לבין המשיבים 3-1.

3.בישיבת קדם משפט שנערכה בבית המשפט המחוזי ביום 26.5.03 הציע בית המשפט לבעלי הדין לאמץ את המנגנון הקבוע בסעיף 113 (א) ו-(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק הירושה), המתייחס לנכס שאינו ניתן לחלוקה, ולנכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו. בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט על מינויו של שמאי מקרקעין לשם עריכת מדידה של השטח וסימונו, ולשם בחינת האפשרות לבצע חלוקה בעין של השטח. בישיבה נוספת מיום 8.10.03 הורה בית המשפט כי לאחר שתסתיים עבודת מדידה של השטח וסימונו יבצע השמאי "הערכת שווי ראשונית, כדי להציג בפני הצדדים נתונים מספיקים לצורך הפעלת המנגנון הנוגע לסעיפים 113 (א) ו-(ב) של חוק הירושה". ביום 21.10.03 הודיע המשיב 7 כי הוא מסכים להצעת בית המשפט "לבצע בנכס הליך פירוק שיתוף על פי סעיפים 113 (א) ו-(ב) לחוק הירושה 1965 וזאת לאחר ביצוע שמאות". כן הודיע המשיב 7 כי "באם הצעת בית המשפט לא תמומש, הרי שהאפוטרופוס [המשיב 7] יבקש שבכל החלטה שתינתן יורה בית המשפט הנכבד לרשום את הנכס ואת צו ירושת המנוחה מרים וכן את רישום חלקי היורשות הנפקדות בעזבונה על שם האפוטרופוס על פי חוק". בהמשך הדברים נתנה המשיבה 5 את הסכמתה לאימוץ המנגנון הקבוע בסעיף 113 (א) ו-(ב) לחוק הירושה. הסכמה זו קיבלה ביטוי בהסכם שנערך בין המשיבה 5 ובעלה לבין המבקשים, אשר קיבל תוקף של פסק-דין ביום 28.6.04. חוות דעתו של השמאי הושלמה ביום 13.6.04 ונמסרה למבקשים ביום 31.10.04. מהחומר שצורף לבקשה שלפניי עולה, כי המבקשים הם שנשאו בחלקו היחסי של שכר הטירחה של השמאי שהיה על המשיבים 6-1 לשאת בו, וזאת בנוסף לתשלום חלקו היחסי של שכר הטירחה שהיה מוטל עליהם. זאת עשו המבקשים לאחר שבית המשפט, בהחלטתו מיום 9.9.04, אימץ את הצעתם של המבקשים לשאת בחלק היחסי האמור של שכר הטירחה, ובלבד שסכום זה יושב להם מתוך התמורה "שתשולם במסגרת ההתמחרות", ויילקח בחשבון "במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים בהתמחרות בהליך זה".

4.לאחר השתלשלות האירועים שפורטה לעיל הוחלף המותב הדן בתובענה. בדיון שהתקיים ביום 26.6.05 הביעו המשיבים את התנגדותם לאימוץ המנגנון הקבוע בסעיף 113 (א) ו-(ב) לחוק הירושה. המבקשים טענו, כי הדבר עומד בסתירה להסכמה בין בעלי הדין, וכי יש לאכוף את ההסדר על המשיבים. בהחלטתו מיום 13.12.05 דחה בית המשפט המחוזי את טענותיהם של המבקשים, בנימוק ש"הצדדים היו אמנם אמורים ליתן הסכמה, אולם זו לא נתנה בפועל או בצורה חד משמעית, מה גם שחלו מספר שינויים בדרך, כגון פטירתה של נתבעת 4". בית המשפט הוסיף כי הוא רואה בהתנהלות המשיבים לאורך התקופה שחלפה מאז הוצע ההסדר על ידי בית המשפט "חוסר תום לב דיוני", וחייב את המשיבים 2, 3, 4 ו-6 בשכ"ט עו"ד "ללא קשר לתוצאות". מכאן הבקשה שלפניי.

5.דין הבקשה להידחות. מהחומר עולה כי אף שבית המשפט והמבקשים פעלו משך כשנתיים ליישום החלטתו של בית המשפט למנות שמאי כמפורט לעיל, לא ניתנה בשום שלב הסכמה של המשיבים, למעט המשיבים 5 ו-7, להחלתו של ההסדר שהוצע על ידי בית המשפט. בנסיבות אלה אין מקום לאכוף על המבקשים את ביצועו של ההסדר.

6.בשולי הדברים יצוין, כי המבקשים לא עתרו לקבלת סעד של החזר החלק היחסי של שכר טירחתו של השמאי ששולם על ידם חלף המשיבים 6-1. לעניין זה יש להעיר, כי אילו הורה בית המשפט המחוזי על החזר כאמור, כסעד ביניים עד להכרעה סופית בתובענה, לא הייתי מתערב בהחלטתו.

7.הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.