רע"א 2003/98 רפאל פרנס נ. רבקה פרנס

בקשת המבקש, כי בגדר פירוק השיתוף המשותף לו ולאישתו, המשיבה, יחולק בית המגורים המשפחתי בעין, כדי לאפשר לילדים שנשארו בהחזקתו להתגורר בסביבה מוכרת להם, נדחתה על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה בירושלים.

הערכאה הראשונה מצאה, על-יסוד חומר הראיות שהובא בפניה, לרבות פגישה עם הילדים, כי: ראשית, החלוקה בעין כרוכה בהפסד כספי כדי שליש משווי הנכס ואי-נוחות רבה בעת ביצוע עבודות הבניה העשויים להימשך שישה חודשים ואף להגביר את המתח בין בני-הזוג שייאלצו להתגורר לתקופה זו יחדיו בשטח מצומצם. ושנית, כי אין יסוד לחשש לפגיעה בשלום הילדים מעצם המעבר מדירה אחת לדירה אחרת.

בערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים חזר הוא על טענותיו בבית-המשפט לענייני משפחה, שבמרכזן הייתה הטענה הנוגעת לטובת הילדים. ערעורו נדחה לאחר שבית-המשפט המחוזי, בהסתמכו על מימצאיו של בית-המשפט לענייני משפחה, קבע כי לטענה זו אין יסוד. עם זאת, נענה בית-המשפט המחוזי לבקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק-הדין, אך היתנה את העיכוב בהפקדת 25,000 ש"ח, לצורך הבטחת תשלום דמי שכירות הדירה שהמשיבה תיאלץ לשכור עקב עיכוב המכירה.

המבקש, אשר לא הפקיד את הערבות המבוקשת, הגיש בקשה לרשות ערעור, בגידרה ביקש עיכוב ביצוע פסק-הדין מבלי להזכיר את החלטת בית-המשפט המחוזי, ורק משנדרש, בהחלטת בית-משפט זה, להודיע אם עומד הוא על בקשתו לנוכח היעדר בקשה לעיכוב בבית-המשפט המחוזי וסירוב על-ידיו לבקשת העיכוב, הסביר כי השמיט מתוך טעות את החלטת בית-המשפט המחוזי.

יהא דבר זה אשר יהא, בבקשה לרשות ערעור אין ממש. המבקש חזר בבקשתו זו בשלישית על הטענות שטען בבית-המשפט לענייני משפחה ובבית-המשפט המחוזי ואשר נדחו על-ידי שתי הערכאות. לא מצאתי בטענות אלה, שעניינן תקיפה של מימצאים עובדתיים, עילה למתן רשות לערעור שני.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה ומימלא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין ואני מוחקת אותו.