רע"א 2007/99 סבח אלטורי נ. מדינת ישראל

המערער נהג רכב כשבחברתו אחד מאחיו. דרכו של הרכב נחסמה על ידי כלי רכב אחרים של בני פלג יריב מבני משפחתו. בשלב זה נורו יריות לעבר מכוניתו של המערער ואילו המערער ירה לעבר אחד מכלי הרכב האחרים, שהיה בקרבתו, מתוך כוונה לפגוע בנוסעיו. כתוצאה מן הירי של המערער נהרג אחד מנוסעי הרכב האחר ואילו נוסע אחר נפגע ונחבל.

במסגרת הסדר טיעון בין התביעה לבין הסניגוריה הורשע המערער בעבירת הריגה ובעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות באמצעות שימוש בנשק. על פי ההסדר נתבקש בית המשפט על-ידי התביעה לגזור עונש של אחת עשרה שנות מאסר בפועל, בעוד שהסניגור ביקש להסתפק בהטלת שמונה שנים מאסר בלבד.

בית המשפט המחוזי ראה מקום להתחשב בשורה של נסיבות אישיות ומשפחתיות וכן בעברו הנקי של המערער וגזר עליו עונש מאסר של עשר שנים לריצוי בפועל. בערעור שלפנינו טען הסניגור כי ההתחשבות בנסיבות הארוע צריכה היתה להביא את בית המשפט המחוזי לקבלת עמדת הסניגוריה לענין משך תקופת המאסר.

אנו סבורים שבית המשפט המחוזי שקל כהלכה את שיקולי הענישה ובתוך כך נתן משקל גם לנסיבות שעל רקען נקלע המערער לביצוע העבירות. בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון וגזר עונש שהוא בטווח הענישה שעליו הוסכם בין הצדדים. העיון בפסקי הדין עליהם הסתמך הסניגור בטיעונו לא שכנע אותנו כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הזה - להבדיל מנסיבותיהם של המקרים שצוטטו - יש מקום להתערב בגזר הדין.

הערעור נדחה.