פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2013/16
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
א.ה. נווה טל בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
גיורא פישר
2. דורית פישר
3. לימור במבגי
4. יכעקב שהרבני
5. רותי נחמנזון
6. יגאל אלנקרי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק הפ 047036-06-14 שניתנה ביום 11.02.2016
על ידי כבוד השופטת ר' לבהר-שרון
בשם המבקשת:
עו"ד איתן בן דוד
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ר' לבהר-שרון ), בתיק ה"פ 47036-06-14 מיום 11.2.2016, בגדרה נדחתה בקשת המבקש ליתן תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים.
1.המבקשת, חברה קבלנית, התקשרה ביום 28.7.2010 עם המשיבים 5-1, בעלי יחידות דיור בבניין שבחלקה 158 גוש 6180 (להלן בהתאמה: הדיירים
ו- הבניין ), להקמת בניין חדש בשטח החלקה לאחר הריסת הבניין הקיים (להלן: ההסכם ). המשיב 6 רכש מהמבקשת דירה שהייתה אמורה להיבנות בבניין החדש. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת, והדיירים עתרו לביטול ההסכם בטענה להפרתו. ביום 27.12.2015 התקיים דיון במסגרת עתירת הדיירים, ובו הגיעו הצדדים להסכמה על מתווה לפשרה (להלן: המתווה המוסכם ). המתווה המוסכם כלל מספר הסכמות מפורטות וכן מספר עקרונות פעולה כלליים מוסכמים, על-פיהם הסכימו הצדדים לגבש הסכם פשרה סופי. בין השאר, סוכם כי הצדדים יערכו בהסכמה תיקונים להסכם המקורי; כי יקבע מועד סופי שבו תידרש המבקשת להוציא היתר שיאפשר את ביצוע ההסכם; וכי הצדדים יגישו הסכם פשרה מפורט בתוך 7 ימים. למתווה המוסכם ניתן תוקף של החלטה, ונקבע כי הצדדים רשאים להגיש הסכם פשרה ערוך ומוסכם לאישור בית המשפט תוך 7 ימים.
2.דא עקא, ביום 5.1.2016 המשיבים הודיעו כי לא הצליחו להגיע להסכמה עם המבקשת אודות הסכם פשרה סופי, ועל כן ביקשו מבית משפט קמא ליתן פסק דין על סמך החומר שבפניו. מנגד, המבקשת טענה כי יש ליתן למתווה המוסכם תוקף של פסק דין, ולחייב את המשיבים לקיימו.
3.בהחלטתו מיום 11.2.2016 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת ליתן תוקף של פסק דין למתווה המוסכם, בקובעו:
"המתווה של ההסכם אליו הגיעו הצדדים [...] ה[ו]א מתווה כללי להסדר שניתן היה להוציאו לפועל ככל שהצדדים היו מגישים הסכם פשרה מפורט, כפי שהצהירו בסעיף 7 למתווה.
[...]
הסכם פשרה כזה לא הוגש. ההסכמות שבין הצדדים לא יצאו אל הפועל, כאשר דבר עיקרי, ואולי אחד מיני רבים, עליו לא הוסכם הוא משך הארכה שניתנת למשיבה לקבל היתר בניה...
[...]
בנסיבות אלה ומרגע שאין הסכם מפורט בין הצדדים, אינני יכולה להיעתר לבקשת בא כוח המשיבה וליתן להסכם זה תוקף של פסק דין.
על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.
4.לטענת המבקשת, בתמצית, המתווה המוסכם מהווה חוזה מוגמר, עונה על דרישות גמירות הדעת ומסוימות ומקיים את דרישת הכתב. נטען כי בית משפט קמא מוסמך היה להשלים את המועד הסופי להוצאת היתר הבנייה על ידי המבקשת. עוד נטען, כי בית משפט קמא טעה בכך שהותיר את המתווה המוסכם ללא תוקף משפטי, ובכך למעשה הוביל לביטולו המשתמע. לאור זאת, נטען כי יש ליתן למתווה המוסכם תוקף של פסק דין.
5.מכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.
סעיף 79א(ב) לחוק מסמיך את בית המשפט לתת תוקף של פשרה להסדר פשרה שנערך בין הצדדים, ככל שבעלי הדין שבפניו הביעו את הסכמתם לכך:
פשרה
79א. (א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין , לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה.
(ב) אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להציע לבעלי הדין הסדר פשרה או לתת,
לבקשת בעלי הדין , תוקף של פסק דין להסדר פשרה שעשו ביניהם.
במקרה דנן, הצדדים הגיעו למתווה מוסכם שלבקשתם קיבל תוקף של החלטה , ובמתווה נאמר כי הצדדים יגישו לאישור בית המשפט הסכם פשרה מפורט בתוך 7 ימים.
המשמעות המעשית של קבלת הבקשה דכאן, היא סיום התיק המתנהל בבית משפט קמא, ומתן פסק דין לכל דבר ועניין במתכונת המתווה המוסכם, להבדיל מפסק דין לגופו של הסכסוך שנדון בתיק.
הסכם פשרה מפורט לא הסתייע ולא הוגשה בקשה בהסכמת הצדדים ליתן תוקף של פסק דין למתווה הפשרה.
לטענת המבקשת המתווה המוסכם הוא בגדר הסכם מחייב, אך כפי שעולה מהחומר שבפני, המשיבים חולקים על כך. השאלה אם הצדדים הגיעו להסכם מחייב אם לאו, מצריכה את בית משפט קמא לסטות מהנתיב העיקרי של הדיון, ולנהל "תיק בתוך תיק", בשאלת כוחן ותוקפן של ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת המתווה המוסכם, ואם אלה אכן נתגבשו לכלל הסכם מחייב. בית משפט קמא, כערכאה הדיונית בפניה נדון הסכסוך בין הצדדים, רשאי היה לבחון את טענת המבקשת כי המתווה המוסכם מהווה הסכם מחייב בין הצדדים, אך רשאי גם שלא לעשות כן. כל זאת, בהתאם לשיקול דעתו והערכתו הן לגבי סיכויי הטענה והן לגבי משאבי השיפוט שיידרשו לשם בירור הטענה. בית משפט קמא בחר שלא לעשות כן, ואיני רואה להתערב בשיקול דעתו. מכל מקום, הבקשה דכאן, אינה המסגרת הראויה לפסוק בשאלה אם נכרת הסכם מחייב בין הצדדים או אם המשיבים פעלו בחוסר תום לב בכך שהכשילו הגעה ל"הסכם פשרה מפורט" כאמור במתווה המוסכם.
6.הבקשה אפוא נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ב בניסן התשע"ו (20.4.2016).
ש ו פ ט