רע"א 2014/19 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כ' מוסק ) בת"א 6651-01-15 מיום 21.2.2019, בה נדחתה בקשת המבקשים להפנות שאלות הבהרה למומחית בתחום הנפשי שמונתה מטעם בית המשפט.

1.

אפתח במילות הקדמה קצרות בנוגע להשתלשלות הדיונית החריגה בתיק זה: בשנת 2006 הגיש המשיב 1 (להלן: המשיב ) לבית משפט השלום בירושלים כתב תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב בראשיתה של אותה שנה (ת.א. 9263/06). בחלוף כחמש שנים, בחודש אוקטובר 2011, הוגשה בקשה להעברת התביעה לבית המשפט המחוזי ולתיקון כתב התביעה, כך שתיכלל בו תאונת דרכים נוספת בה היה מעורב המשיב בשנת 2010. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום (החלטת כב' השופטת ת' בר אשר צבן מיום 20.8.2014), אולם בקשת רשות ערעור על החלטה זו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי (החלטת כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ ברע"א 63226-09-14 מיום 7.12.2014). התיק הועבר אפוא לבית המשפט המחוזי, שהחל לדון בו בחודש ינואר 2015.

2.

בעת קרות התאונות, לא המשיב הוא שנהג ברכב. כתב התביעה המתוקן הוגש, אם כן, נגד שני האנשים שנהגו ברכב בעת קרות התאונות (המבקש 1, שהוא בנו של המשיב, והמשיב 3), ונגד שתי חברות הביטוח שביטחו את שני כלי הרכב במועדים הרלוונטיים (המבקשת 2 והמשיבה 4).

3.

המשיב טען כי בעקבות התאונות נגרמו לו פגיעות אורתופדיות ופגיעות נפשיות. החשוב לענייננו, שבית המשפט השלום מינה מומחית בתחום הנפשי, וזו בדקה את המשיב מספר פעמים, הן לפני התאונה השניה והן לאחריה, ואף הגישה מספר חוות דעת. המומחית נחקרה על ידי באי כוח הצדדים בבית המשפט המחוזי ביום 14.1.2019, ובהמשך אותו היום נחקר גם המשיב. בתום הדיון קבע בית המשפט מועדים להגשת סיכומי הצדדים בכתב.

4.

כשבועיים לאחר מכן, הגישו המבקשים בקשה להתיר להם להגיש שאלות הבהרה למומחית (מבלי שצירפו את השאלות המבוקשות). לטענתם, מעדותה של המומחית עלה כי היא נוטה לייחס לתאונה הראשונה משקל גדול יותר לעומת התאונה השניה, בעוד שמעדותו של המשיב עולה כי דווקא התאונה השניה היא שהסבה לו את עיקר הפגיעה. המשיבים התנגדו לבקשה. לפי האמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בסמוך לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה נוספת, בה טענו, בין היתר, כי ראוי היה להעיד את המומחית לאחר עדותו של המשיב, וכי גם מן הטעם הזה יש להתיר להם להגיש למומחית את שאלות ההבהרה (זו פעם צירפו המבקשים את השאלות המבוקשות). גם לבקשה זו התנגדו המשיבים.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בהחלטה נקבע כי המומחית התייחסה באופן ברור ומפורש לשתי התאונות; כי היא בדקה את המשיב מספר פעמים באופן יסודי (מספר פעמים לפני התאונה השניה ופעם נוספת לאחריה); כי עמדו בפניה המסמכים הרפואיים הנוגעים לטיפול הנפשי שעבר המשיב; כי היא נחקרה ארוכות בבית המשפט וחזרה ופירטה את שיקוליה; כי היא נחקרה לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב, כך שגרסתו הייתה מונחת בפני הצדדים; כי במהלך חקירתה הוצגו בפניה שאלות רבות בנוגע לחלוקת הנכות הנפשית בין התאונות; וכי מרבית שאלות ההבהרה שהגשתן התבקשה הן בגדר "חקירה נגדית של ממש". עוד הוטעם כי אין בתשובותיו של המשיב שמסר בחקירתו בבית המשפט, כדי לשנות את התמונה העובדתית או את המפורט בחוות דעתה של המומחית באופן קיצוני, ועל כן אין מקום לאפשר משלוח שאלות הבהרה למומחית. בית המשפט הוסיף כי הצדדים יוכלו להעלות בסיכומיהם טענות בנוגע לחלוקת הנכות, וכי יש בידי בית המשפט די כלים לקבוע את חלוקת הנכות בין התאונות. באשר לסדר העדת העדים, בית המשפט עמד על כך שחקירתה של המומחית לפני חקירתו של המשיב נעשתה בהסכמת הצדדים, ולמצער בידיעתם, מבלי שהסתייגו מכך ומבלי שהודיעו כי ייתכן שיהיה צורך בחקירה נוספת של המומחית. על החלטה זו הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי.

6.

המבקשים שבים וטוענים כי אמירות של המשיב בעדותו בבית המשפט המחוזי מלמדות שדווקא התאונה השניה היא שגרמה לחלק משמעותי מהפגיעה הנפשית ממנה הוא סובל. לטענתם, בהינתן ששלב הראיות בתיק הסתיים, אזי אם לא תתקבל בקשתם להציג למומחית שאלות הבהרה, לא יתאפשר להם לערוך את הבירור הנדרש. לעניין אופן חלוקת הנכות הנפשית, המבקשים טוענים כי בית משפט קמא "מבקש ליטול על עצמו קביעת מומחיות שאינה בתחום מומחיותו"; כי בית המשפט מוסמך לחרוג מקביעת המומחה רק אם מונחת בפניו התייחסות מלאה של המומחה מטעמו; וכי שאלות ההבהרה אינן שאלות של חקירה נגדית, ומכל מקום אין בכך כדי להצדיק את פסילתן. באשר להסכמת הצדדים להעיד את המומחית לפני עדותו של המשיב, המבקשים טוענים כי הם לא יכלו לצפות מבעוד מועד כי בעקבות עדותה של המומחית יתעורר צורך במשלוח שאלות הבהרה, ועל כן אין לזקוף הסכמה זאת לחובתם.

7.

דין הבקשה להידחות. כפי שנקבע בפסיקה, החלטה בבקשה להתיר הגשת שאלות הבהרה למומחה מטעם בית המשפט היא מסוג ההחלטות הנוגעות לאופן ניהול ההליך, שלגביהן מוקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהן אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה אינה סבירה על פניה, מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (ראו והשוו רע"א 2824/15 גאון נדל"ן בע"מ נ' כהן , פס' 5

(19.8.2015)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה על מקרים חריגים אלה.

כפי שהובהר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המומחית בדקה את המשיב מספר פעמים והגישה מספר חוות דעת, לרבות לאחר התאונה השניה. מחוות הדעת

עולה כי בתחילה המומחית העריכה את נכותו הנפשית של המשיב בשיעור של 20%, בהמשך (לפני קרות התאונה השניה) חלה החמרה והנכות עלתה ל-30%, ולאחר קרות התאונה השניה חלה החמרה נוספת, שבעקבותיה העריכה המומחית את נכותו הנפשית הכוללת בשיעור של 40%. המומחית אף נחקרה ארוכות בבית המשפט, לרבות בנוגע לשאלה כיצד יש לחלק את הנכות הנפשית בין התאונות השונות (יצויין כי המומחית אף נחקרה על השאלה אם יש מקום לייחס חלק מנכותו הנפשית של המשיב לאירועים שהתרחשו לפני קרות התאונות). אין לומר אפוא כי קופחה זכותם של הצדדים להציג למומחית שאלות בנושא זה, ואין לקבל את הטענה כי עדותה של המומחית ניתנה מבלי שהתמונה העובדתית המלאה עמדה לנגד עיניה.

8.

לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי קבע כי אין בדברי המשיב בעדותו (שעליהם ביססו המבקשים את בקשתם למשלוח שאלות הבהרה), כדי לשנות מהתמונה העובדתית או מהאמור בחוות דעתה של המומחית, באופן המצדיק משלוח שאלות הבהרה. לאחר שעיינתי אף אני בפרוטוקול הדיון, לא מצאתי כי יש מקום להתערב במסקנתו זו של בית המשפט המחוזי, שהיא סבירה על פניה. על כל פנים, כפי שהבהיר בית המשפט בהחלטתו, הצדדים רשאים לטעון לעניין חלוקת הנכות בסיכומיהם, וככל שהם סבורים כי חומר הראיות מלמד על חלוקה שונה מזו העולה מחוות דעתה של המומחית, פתוחה בפניהם הדרך לטעון כן. לעניין זה, לא למותר לציין כי בית המשפט אינו כבול למסקנותיה של המומחית, ובסמכותו לייחס חלקים מן הנכות הנפשית לגורמים שונים, כפי שיראה לנכון לקבוע על פי חומר הראיות שלפניו.

לבסוף, באשר לטענה בדבר סדר חקירת העדים, עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי בא כוח המבקשים אכן הסכים לכך שהמומחית תעיד ראשונה (הגם שביקש שהדבר ייעשה בכפוף לכך שהמשיב לא יהיה נוכח בעת חקירתה). בהמשך לכך, בית המשפט הורה למומחית להעיד ראשונה. אמנם, בית המשפט אפשר למשיב להיות נוכח בדיון, אך בד בבד הורה לעד מטעמו של המשיב לצאת מאולם בית המשפט, ואף הוסיף כי "בסופו של יום הדבר יובא בחשבון שהתובע היה נוכח בזמן חקירת המומחית" (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 14.1.2019). החשוב לענייננו, שבא כוח המבקשים לא הביע כל הסתייגות מהחלטה דיונית זו, ובנסיבות אלו אין לקבל את הטענה שהעלה לאחר מכן, ולפיה סדר העדת העדים לא היה ראוי. כך או כך, בנסיבות המקרה דנן ולנוכח האמור לעיל, אין בסדר העדת העדים כדי להשליך על בקשת המבקשים לשלוח שאלות הבהרה למומחית. ממילא, איני נדרש לכך שהחלטה על סדר שמיעת עדים היא מסוג ההחלטות שאין להידרש אליה במסגרת בקשת רשות ערעור (סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009).

0.

אי לכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.