רע"א 2017/21פלוני נ. אילן ארז

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת

ח' וינבאום-וולצקי ) בת"א 7166-11-15 מיום 19.1.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לפסילת חוות דעתו של פרופ' ישראל דודקביץ' – המומחה השיקומי שמונה מטעם בית המשפט (להלן גם: המומחה ), ולעיכוב בדיקתו של המבקש 1 (להלן: המבקש ) על-ידי מומחה שיקומי עד להשלמת בדיקות בגרמניה להתאמת יד תותבת (פרוטזה) מסוג מסוים (להלן: התותבת ).

2.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, וזאת, לטענתם, בגין נזקים שנגרמו למבקש בתאונה מיום 25.9.2015. בהחלטה מיום 4.2.2019 הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחה שיקומי אשר יחווה דעתו לגבי צרכיו השיקומיים של המבקש, לרבות בנוגע ליד תותבת. בהתאם מונה פרופ' דודקביץ' כמומחה שיקומי מטעם בית המשפט כאמור, וחוות דעתו הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 17.6.2020. בהחלטה מיום 30.7.2020 התבקש פרופ' דודקביץ' לשוב ולבדוק את המבקש, לאור ניתוח שעבר לאחר בדיקתו על-ידי המומחה, וכן נקבע כי לאחר בדיקה זו, יתייחס פרופ' דודקביץ' לאפשרות התאמתה של התותבת למבקש.

3.

ביום 19.1.2021 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' דודקביץ' ולמינוי מומחה שיקומי חלופי תחתיו. כן התבקש בית המשפט המחוזי להורות על עיכוב בדיקתו של המבקש על-ידי מומחה שיקומי (בין אם על-ידי המומחה החלופי ובין אם על-ידי פרופ' דודקביץ', אם הבקשה לפסילתו תידחה), עד להשלמתן של בדיקות להתאמת התותבת בגרמניה ולהעברת התיעוד הרפואי בנדון לידי המומחה.

בבקשה נטען כי עובר להגשת חוות דעתו של פרופ' דודקביץ', עתרו המבקשים לעכב את הגשתה עד לאחר בדיקת המבקש בגרמניה כאמור. למרות זאת, כך נטען, הגיש המומחה את חוות דעתו בטרם הוכרעה בקשתם המתוארת של המבקשים, וציין לפני בא-כוחם כי התבקש לעשות כן על-ידי גורם מטעם המשיבה 2 – כלל חברה לביטוח בע"מ, או מטעם בית המשפט המחוזי. המבקשים טענו, אפוא, כי יש להניח שהגורם אשר ביקש מפרופ' דודקביץ' להקדים ולהגיש את חוות דעתו בטרם השלמת הבדיקות להתאמת התותבת, חפץ כי חוות דעת זו תהא חסרה. על רקע זה, נטען כי משהוגשה חוות הדעת במתכונת האמורה, קיים חשש שפרופ' דודקביץ' יתקשה לשנות ממסקנותיו בגדרה. עוד צוין כי אף לאחר הגשת חוות הדעת ציין המומחה לפני בית המשפט המחוזי כי יש באפשרותו להעריך את מצב המבקש ואת צרכיו ללא השלמת הבירור בעניין התותבת בגרמניה, ולטענת המבקשים, יש בכך כדי לחזק את החשש כי יקשה על פרופ' דודקביץ' לשנות מעמדתו לאחר הבירור. נוכח המקובץ, וכן לאור החסרים הנטענים בחוות דעת המומחה, נטען כי נפל בחוות דעת זו פגם אשר לא יהא בחוות דעת משלימה כדי לרפאו.

בנוסף, נטען כי יש לעכב את בדיקת המבקש עד לאחר השלמת הבירור בעניין התותבת והעברת התיעוד הרפואי בנדון לידי פרופ' דודקביץ' או לידי המומחה השיקומי שימונה תחתיו. זאת, כך נטען, על מנת שמלוא המידע הרפואי הרלוונטי יוצג לפני המומחה השיקומי עובר לגיבוש חוות דעתו בנדון.

4.

בהחלטה מיום 19.1.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים ללא קבלת תשובה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בהתנהלותו של פרופ' דודקביץ' אשר מצדיק את פסילתו על-פי אמות המידה שהותוו בפסיקה. צוין עוד כי זה מכבר קבע בית המשפט המחוזי שאם המבקש חפץ בבדיקה רפואית נוספת לשם בדיקת התאמתה של התותבת, אזי הדבר יתאפשר לו. ואולם, צוין כי פרופ' דודקביץ' סבר שהוא אינו זקוק לממצאי בדיקתו של המבקש בגרמניה לשם השלמת חוות דעתו בנדון, וכי המבקש לא השלים את הבדיקה בגרמניה בתוך זמן סביר, ולפיכך נקבע כי בדיקתו על-ידי המומחה תיערך בהקדם.

5.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה שבים המבקשים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי. המבקשים מוסיפים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר ביכר בהחלטתו שיקולי יעילות דיונית על פני קבלת חוות דעת המבוססת על מלוא הנתונים הרפואיים הרלוונטיים; וכי אף הגשתה של חוות דעת משלימה על סמך מידע חלקי בלבד תוביל לבזבוז משאבים שלא לצורך. עוד נטען כי די בפגיעה במראית העין של התנהלות תקינה מצד המומחה כדי להביא לפסילתו.

6.

דין הבקשה להידחות מבלי לקבל תשובה.

כידוע, פסילתה של חוות דעת מומחה היא צעד קיצוני, השמור למקרים חריגים בהם נפל בחוות דעתו פגם היורד לשורש העניין ואשר יש בו כדי לגרום לעיוות דין (ראו: רע"א 5902/19 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות , פסקה 9 (18.11.2019); רע"א 1867/20 פלונית נ' בית חולים העמק , פסקה 12 (3.5.2020)). בענייננו, המבקשים לא הצביעו על טעם ממשי לנקיטה בצעד קיצוני מעין זה, לבד מחששות, שעל פניהם אינם מבוססים דיים, לפגיעה בשיקול דעתו העצמאי והאובייקטיבי של פרופ' דודקביץ' (וראו בהקשר זה החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.7.2020). לא למותר לציין כי בית המשפט המחוזי התיר למבקש להיבדק בשנית על-ידי פרופ' דודקביץ' על מנת לבחון את התאמת התותבת, וכן הורה על מתן חוות דעת משלימה בסוגיה זו. לא ראיתי, אפוא, להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין הצדקה לפסול את חוות דעת המומחה.

7.

כמו כן, ראיתי לדחות את טענות המבקשים ביחס לעיכוב בדיקת המבקש על-ידי מומחה שיקומי עד להשלמת הבירור בעניין התותבת בגרמניה. בהקשר זה, סבר בית המשפט המחוזי כי אין מקום להמשיך ולדחות את בדיקת המבקש על-ידי פרופ' דודקביץ', בין היתר, מאחר שהאחרון ציין כי הוא אינו נדרש לממצאי הבדיקה בגרמניה על מנת לחוות דעתו באשר לתותבת. ואמנם, בשלב הנוכחי, אינני סבורה כי החלטתו זו של בית המשפט המחוזי תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום להם לנזק של ממש, או עלולה להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה. אשר על כן, ראיתי לדחות את בקשת רשות הערעור ביחס לעיתוי בדיקתו החוזרת של המבקש, תוך שמירת זכות המבקשים לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנדון במסגרת הערעור על פסק הדין שיינתן בתום ההליך (וראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ).

8.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית – על כל ראשיה.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.