רע"א 2025/18 ח'אלד זועבי נ. משרד המשפטים

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' טאהא ) מיום 5.2.2018 בעש"א 8715-02-17, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים, יורשי בית האב דהוד יוסף (להלן: המבקשים ), על הודעת פקיד הסדר המקרקעין (להלן: פקיד ההסדר ) מיום 3.11.2016.

2.

המבקשים ושבעה בתי אב נוספים בכפר טמרה אלזועביה (מפורטים בבקשה כמשיב 3 ; להלן: בתי האב ;

הכפר ), מחזיקים בחזקה משותפת בשטח חקלאי בכפר (להלן: השטח החקלאי ). הליכי ההסדר בכפר נוגעים לחלקות שונות בחמישה גושי רישום שונים (להלן:

גושי הרישום ), כאשר גושים אלה מהווים את השטח הבנוי בכפר ואת הקרקעות הסמוכות לו. הליכי ההסדר בשניים מגושי הרישום (להלן: שני הגושים הראשונים ) החלו כבר בשנת 1979 ובמסגרתם הועברו הסכסוכים הרבים שבין בתי האב לבית המשפט המחוזי בנצרת. בהמשך, במסגרת תיק הסדר נ/444, תושבי הכפר הגיעו להסדר פשרה (להלן: הסדר הפשרה ) שקיבל תוקף של פסק דין, בגדרו, בין היתר, הוסדרו סכסוכי בתי האב, באופן שהשטח הבנוי של הכפר בשני גושי הרישום הראשונים יחולק בהתאם לחלקם של בתי האב בשטח החקלאי (להלן: עקרון החלוקה היחסית ). כן הוסכם כי ככל שיתברר כי אחד מבתי האב קיבל שטח העולה על השטח המגיע לו, אזי יופחת השטח המגיע לו בשלושת הגושים הנותרים (להלן: שלושת הגושים הנותרים ).

במסגרת תיק הסדר נ/506, לאחר מסכת ארוכה של התדיינויות בנושא, הוסכם, בין היתר, כי ככל שיתקבל על דעת תושבי הכפר עיקרון החלוקה היחסית, אזי לא תהא כל מניעה שתוגש על ידם רשימה מוסכמת לרישום החלקות לפי שמות פרטניים, ולא לפי שמות בתי האב.

3.

ביום 3.3.1991 קבע בית המשפט המחוזי, בין השאר, כי המקרקעין בשלושת הגושים הנותרים יחולקו בהתאם לעיקרון החלוקה היחסית שנקבע בהסכם הפשרה.

המבקשים, יורשי בתי האב הנותרים והמדינה, הגישו ערעורים, שנידונו במאוחד בבית משפט זה, על פסקי הדין שניתנו לאורך ההליך בתיק ההסדר נ/506 ובתיקים מאוחדים נוספים (ע"א 158/89, ע"א 179/89, ע"א 183/89, ע"א 1561/91 וע"א 1731/91).

4.

בפסק דין מיום 19.1.2004 התקבל ערעור המדינה, נדחה ערעורם של המבקשים, וכן נדחה ערעורם של יורשי בתי האב הנותרים. נקבע, בין השאר, כי פקיד ההסדר יפעל כדי להגיע להסדר המוסכם על ידי הצדדים באשר לחלוקת החלקות בגושי הרישום על סמך הסדר הפשרה ופסקי הדין. עוד נקבע כי ככל שיתעורר הצורך ליתן פיצוי כספי, אזי ייקבע שיעורו על ידי ה"מעריך הרשמי", וזאת כאמור בהסדר הפשרה.

5.

ביום 7.8.2013 הגיש פקיד ההסדר לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות בעקבות פסק הדין מיום 19.1.2004, בגדרה, בין היתר, ביקש מבית המשפט לאשר את מינויו של שמאי מעריך לשם הערכת שווי הקרקעות שבגושי הרישום. בהחלטה מיום 8.8.2013 נקבע, בין היתר, כי על פקיד ההסדר לפעול בהתאם להסכם הפשרה ולבצע קיזוזים בין השטחים בגושי הרישום השונים בהסכמת הצדדים. כן נקבע כי לשם ביצוע קיזוזים אלו, ימנה פקיד ההסדר מודד מוסמך בתחום שמאות המקרקעין שיאמוד את שווי הקיזוזים.

המבקשים הגישו בקשה לביטול החלטה זו, אך בקשתם נדחתה. בהמשך הגישו המבקשים בקשה לרשות ערעור בגין ההחלטה לדחות את בקשתם, אך גם בקשה זו נדחתה (רע"א 9092/17).

6.

בהתאם להחלטה מיום 8.8.2013, מינה פקיד ההסדר שמאי מעריך (להלן: השמאי ). בחוות הדעת שהגיש השמאי לפקיד ההסדר (להלן: חוות הדעת ) , צוין, בין השאר, כי בית האב דהוד יוסף מחזיק בשטח עודף של כ-30 דונם ששווים כ-15 מיליון ₪.

7.

על יסוד חוות הדעת, פרסם פקיד ההסדר ביום 3.11.2016 הודעה בדבר הצגת הודעות תיקון שבוצעו בלוח הזכויות בגושי הרישום בהתאם לפסקי הדין ולהחלטות שניתנו בהליך. במסגרת תיקון הזכויות, החלקות בשני הגושים הראשונים נרשמו על שם בעלי הזכויות באופן פרטני, ואילו החלקות בשלושת הגושים הנותרים נרשמו על שם בתי האב, הואיל ולשיטת פקיד ההסדר, לא ניתן לקבוע בחלקות אלו את הזכויות בתוך בתי האב השונים באופן פרטני.

8.

על הודעה זו הגישו הן המבקשים והן בתי האב הנותרים ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת ערעור המבקשים, הודגש כי החלטת פקיד ההסדר למנות שמאי מעריך מטעמו אינה תואמת את הסכם הפשרה ואת פסק הדין של בית משפט זה בו נקבע כי הערכת השווי תיקבע על ידי "המעריך הרשמי", ולא "שמאי פרטי".

9.

בפסק דין מיום 5.2.2018 נדחו כל הערעורים שהוגשו. אשר לערעור המבקשים, נקבע, בין היתר, כי פקיד ההסדר לא פעל על דעת עצמו כאשר מינה שמאי מעריך, אלא פעל בהתאם להחלטה חלוטה וסופית של בית המשפט. על כן, נקבע כי המבקשים מנועים מלהעלות כל טענה באשר לעצם המינוי בשל קיומו של השתק ומעשה בית דין. כמו כן, נקבע כי לא נפגעה זכות הטיעון של המבקשים כאשר פקיד ההסדר לא יידע אותם על מינויו של השמאי ולא אפשר להם להגיש חוות דעת נגדית, וזאת הואיל ונקבע בהסכם הפשרה כי שווי המקרקעין ייקבע על ידי "המעריך הרשמי".

10.

על פסק דין זה הגישו המבקשים את הבקשה לרשות ערעור שלפני. המבקשים חוזרים על הטענות שהועלו בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי. בין שלל הטענות, מדגישים המבקשים כי נפגעה להם זכות הטיעון כאשר פקיד ההסדר לא יידע אותם על מינויו של השמאי ולא אפשר להם להגיש חוות דעת נגדית. כן נטען כי עקב אי ההכרה בזכויות פרטניות בשלושת הגושים הנותרים, נפגעה זכות הקניין של המבקשים ועלול להיווצר מצב של "קיפאון של זכויות".

11.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

12.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשים למשיבים, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. טענות המבקשים נדחו על ידי בית משפט קמא בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי, אשר אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". אף אין ניתן לומר כי עיוות דין חמור נגרם כאן.

13.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.