רע"א 2029/10 פסיה כץ נ. זאב וייל עו"ד

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא), בגדרה נדחתה בקשה למתן הוראות שהגישה המבקשת.

2.

ביום 3.1.05 התקשרה המבקשת בהסכם עם המשיבות 7-4, שהינן היורשות של המנוח זאב גת רימון ז"ל (יכונו להלן בהתאמה - היורשות והמנוח ). במסגרת ההסכם רכשה המבקשת חלק מזכויות המנוח לפי הסכם קומבינציה שנכרת בשנת 1993 בינו לבין חברת ש.נ.ב. חברה לבניין בע"מ (בפירוק) (להלן - החברה ). יוער, כי טרם כריתת ההסכם בין המבקשת ליורשות, נכנסה החברה להליכי פירוק וכן מונה לה כונס נכסים, הוא המשיב 1. ביום 25.9.07 הגישו היורשות בקשה למתן הוראות במסגרתה תבעו סכומים שונים, בסך למעלה ממיליון ש"ח, מקופת הפירוק. זאת, בגין טענות הנוגעות לזכויות היורשות לפי הסכם הקומבינציה. במסגרת דיון בבקשה, ובעקבות עמדת המשיב 2, מפרק החברה, הוחלט לצרף להליך את המבקשת ואת בנה. בהמשך, הועבר ההליך לגישור בידיעת המבקשת ובנה, אשר אף השתתף בישיבה אחת מבין ישיבות הגישור. בשלב כלשהו, החליטו המבקשת ובנה לא להשתתף בהליך הגישור, אך הודיעו כי אינם מוותרים על כל זכות השמורה להם. היורשות והמפרק הגיעו להסדר גישור, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 19.6.08. בהסדר נקבע, כי היורשות יקבלו סך של 1.28 מיליון ש"ח מקופת הפירוק. כן נקבע, כי אין בהסדר כדי להוסיף או לגרוע מזכויות המבקשת. לאחר שאושר ההסכם הגישה המבקשת מספר בקשות למתן הוראות לבית המשפט המחוזי. מרביתן של הבקשות נדחו. בקשה אחת, בה נתבקש מתן סעד ארעי לעיכוב מסירת הכספים ליורשות מקופת הפירוק, התקבלה. עם זאת, מאוחר יותר, הורה בית המשפט על מסירת הכספים בהתאם להסדר הגישור. על רקע זה, הגישה המבקשת בקשה נוספת למתן הוראות בה ביקשה לחייב את קופת הפירוק בסכום של כ-4.7 מיליון ש"ח, אשר מגיע לה לטענתה מכוח הסכם הקומבינציה. לחלופין ביקשה המבקשת, כי ישולם לה סך של 1.28 מיליון ש"ח, אשר הועבר ליורשות בהתאם להסדר הגישור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

מהשתלשלות האירועים שפורטה לעיל, כמו גם מתגובות המשיבים לבקשת רשות הערעור עולה, כי במסגרת הבקשה הנוכחית מנסה המבקשת להשיג על שורה של החלטות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בעניינה. כך למשל, כבר ביום 2.7.08 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין המאשר את הסדר הגישור. בנוסף, ביום 1.1.09 קבע בית המשפט המחוזי, כי על המבקשת להגיש תביעה אזרחית נפרדת נגד המשיבות במסגרתה יתבררו טענותיה השונות. למעשה, בהחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו, חוזר בית המשפט המחוזי על קביעותיו הקודמות. ואולם, המבקשת לא השיגה על החלטותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי במועדים הקבועים לכך בדין. ברי, כי אינה יכולה לעשות כן עתה. משכך, הרי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הדרך בה על המבקשת לפעול היא באמצעות הגשת תביעה נפרדת. יובהר, כי אין בדברים אלה כדי להביע עמדה בדבר סיכויי התובענה, ככל שתוגש.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין המשיבים 2-1 בסך 7,500 ש"ח ובסכום זהה לטובת המשיבות 7-4.