רע"א 2031/11 אבי כהן נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת - עילית

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט הבכיר ה' חטיב והשופטים ז' הווארי ו- ב' ארבל ) בע"א 9026-10-10 מיום 9.2.2011 אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (סגן הנשיא ש' סרחאן ) שקיבל באופן חלקי תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבות במובן זה שחייב את המשיבה 2 בפיצוי המבקש בסך של 25 אלף ש"ח.

1.

המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבות בה טען כי אלה סירבו להעניק רישיון לעסק אותו הפעיל משך שנים ארוכות בעיר ונקטו נגדו בהליכים פליליים בגין ניהול העסק ללא רישיון, וזאת מטעמים פוליטיים פסולים על פי הוראותיו של ראש העיר, לאחר שהמבקש הסיר את תמיכתו בו בבחירות לראשות העיר בשנת 2003. במעשים אלו, כך נטען, ביצעו המשיבות עוולה של נגישה, עוולה של רשלנות ופגעו בכבודו ובקניינו.

2.

בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעתו של המבקש. נקבע כי בהגשת כתב האישום הראשון מבין השניים שהוגשו כנגד המבקש התרשלה המשיבה 2. לעניין זה נקבע כי כתב האישום הוגש תוך סטייה מודעת מן הנוהל הקבוע במשיבה 2 להגשת הליכים פליליים כנגד מי שמנהלים את עסקם ללא רישיון עסק וכי התובעת המיוחדת שפעלה מטעם המשיבה 2 הפעילה את שיקול דעתה בהכריעה על הגשת כתב האישום באופן רשלני שכן היא לא שקלה את היעדרה של ראיה מהותית שתבסס את הסיכוי להרשעה. יתר טענות המבקש נדחו תוך שנקבע כי הוא לא עמד בנטל להוכיחן. בית משפט השלום הדגיש כי אין בעובדה שבעבר ניתן למבקש רישיון עסק, תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה של המשיבה 2 שיתכן וניתן בשל הקשרים הפוליטיים של המבקש עם ראש העיר, כדי להקים למבקש זכות מוקנית לחידושו. באשר לשיעור הנזק, נקבע כי המבקש עמד בנטל הוכחת הנזק הלא ממוני אך לא הוכיח את יתרת הנזקים אותם תבע. כאמור, המשיבה 2 חויבה בתשלום סך של 25 אלף ש"ח למבקש. סכום זה נקבע על דרך האומדנה.

3.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא קמה עילה להתערבותו בפסק הדין של בית משפט השלום. בין היתר נקבע כי אין לפסול את עדותה של התובעת המיוחדת של המשיבה 2 וכי אף אלמלא עדותה לא היה מקום לקבל את חלקה של התביעה שנדחה על ידי בית משפט השלום. לעניין זה עמד בית המשפט המחוזי על כך כי המבקש יכול היה לקבל היתר לשימוש חורג (וכתוצאה מכך, רישיון עסק) אם היה ממלא מספר תנאים אותם התבקש למלא, אך הוא נמנע מלעשות כן. עוד נקבע כי אין בעובדה שבעבר קיבל המבקש רישיון עסק מבלי שניתן לו היתר לשימוש חורג כדי להקנות לו זכות להוסיף ולקבל רישיון עסק בניגוד להוראות החוק. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אם הייתה המשיבה 2 טוענת כי יש לדחות את תביעת המבקש מחמת היותה נגועה ב"עילה בת עוולה", יתכן ותביעתו של המבקש הייתה נדחית כליל. בית המשפט המחוזי אף דחה את טענות המבקש הנוגעות לדחיית תביעתו בגין הגשת כתב האישום השני נגדו וכן דחה את טענותיו לעניין שיעור הפיצויים שנפסקו. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש כי היה מקום לחייב אף את המשיבה 1 בתשלום פיצויים, תוך שהוא קובע כי זו פעלה במסגרת סמכויותיה וכי המבקש לא הוכיח כל עילת תביעה נגדה.

מכאן בקשת רשות הערעור.

4.

בגדרה של הבקשה, שב המבקש על הטענות העומדות ביסוד תביעתו וביסוד ערעורו ובעיקר על טענותיו הנוגעות למניעים הפסולים שעמדו ביסוד ההליכים הפלילים שננקטו נגדו וביסוד ההחלטה שלא להעניק לו רישיון עסק. המבקש שב על טענתו בדבר קיומה של זכות למתן רישיון העסק, ללא קבלת היתר לשימוש חורג, כפי שנדרש ממנו לאחר שנת 2003. המבקש מוסיף ומשיג על דחיית התביעה כנגד המשיבה 1 וכן שב הוא על טענותיו כי אף בהגשת כתב האישום השני ובאי מתן רישיון העסק ביצעו המשיבות את העוולות עליהן ביסס את תביעתו וכי בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי טעו בקביעתם כי לא הוכיח את נזקיו וכן כי יש מקום להתערב בשיעור הפיצויים שנפסק לזכותו. לבסוף, טוען המבקש כי בקשתו מעוררות שאלות החורגות מגדר הסכסוך הקונקרטי.

5.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, סבורני כי יש לדחותה אף ללא קבלת תגובת המשיבות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר עניינם של הצדדים [ ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982) ]. על אף טענות המבקש, מקרה זה אינו נמנה על אותם המקרים. קביעותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי מתמקדות ביישום העוולות שהמבקש ביסס תביעתו עליהן על נסיבות המקרה הקונקרטי ובהערכת נזקי המבקש בעקבות רשלנות המשיבה 1. פסקי הדין שניתנו על ידיהם תחומים איפוא לנסיבות מקרה זה והבקשה אינה עונה על התנאים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

6.

לא אוכל להימנע מלציין כי נסיבות מקרה זה מעוררות תהיות של ממש באשר להתנהלות המשיבות. ראשית, יש לתת את הדעת לכך כי היתר הבניה שניתן בשנת 1985 להרחבת המבנה בו התנהל העסק, ניתן לכאורה בניגוד להוראות תכנית בנין העיר החלה. כן יש לתת את הדעת לכך כי לכאורה ניתן למבקש רישיון עסק במשך שנים, על אף כי היה מדובר בעסק שפעל בניגוד להוראות תכנית בנין העיר החלה ובהעדרו של היתר לשימוש חורג. התנהלות זו מצד המשיבה 1 והמשיבה 2, כל אחת בתחום סמכותה, אינה עולה לכאורה בקנה אחד עם כללי מינהל תקין. אכן, אין לכחד כי יתכן והדבר יצר מצג כלפי המבקש כי אין בחריגה מתכנית בניין העיר החלה כדי למנוע ממנו להפעיל את עסקו או כדי להשפיע על האפשרות כי יינתן לו רישיון עסק. יחד עם זאת, ואף אם הייתה הסתמכות מצד המבקש על מצגי המשיבות כלפיו, סבורני כי בצדק קבעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כי אין בכך כדי להקנות למבקש זכות קנויה להוסיף ולקבל את רישיון העסק. אדגיש לעניין זה כי לא מצאתי בטיעוני המבקש לגופם עילה להתערבות בקביעת בית משפט השלום - בה לא התערב אף בית המשפט המחוזי - כי לא הוכיח את טענתו בדבר התעמרות בו מחמת הסרת תמיכתו בראש העיר. אף כי התנהלות המשיבות מעוררות תמיהות בלתי מבוטלות, אין די בתמיהות אלה כדי לקבוע כי המבקש עמד בנטל ההוכחה של טענותיו החמורות. בהעדר הוכחת שיקולים פסולים כאמור, אין באכיפה כשלעצמה כל פסול, אף אם ניתן לו רישיון עסק במשך תקופה ארוכה בניגוד להוראות הדין.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

נוכח נסיבותיו הייחודיות של המקרה אשר מעוררות תמיהות בלתי מבוטלות, אבקש ממזכירות בית המשפט שתעביר העתק מהחלטתי זו ליועץ המשפטי לממשלה, על מנת שהגורמים המוסמכים ייתנו דעתם למקרה זה, על השלכותיו האפשריות.