רע"א 2031/18פלוני נ. משרד הביטחון

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי , א' דורות

ו- ת' בר-אשר ) בע"א 10969-05-17 מיום 6.2.2018, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' עאסי ). במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי יש לסלק על הסף את תביעת המבקשים לפיצויים בגין נזקי גוף מחמת התיישנות, וכי חל סייג לאחריות המשיבה לנזקי הגוף שנגרמו למבקשים, משום שאלה אירעו במסגרת "פעולה מלחמתית".

רקע נורמטיבי

2.

חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מדינה), התשי"ב-1952 (להלן: החוק ) קובע סייג לאחריות המדינה בנזיקין על מעשה שנעשה במסגרת "פעולה מלחמתית" של צה"ל (ראו: סעיף 4 לחוק). ביום 1.8.2002 נכנס לתוקפו תיקון 4 לחוק (להלן: התיקון)

שמטרתו היא הסדרת הטיפול בתביעות נגד המדינה בשל פעילותם של כוחות הביטחון באזורי יהודה והשומרון וחבל עזה נגד מעשי טרור ופעולות איבה, וקביעת הוראות דיוניות שיחולו על תביעות אלה. כמו כן, התיקון נועד להבהיר את המונח ״פעולה מלחמתית״ שבחוק (ראו: סעיף 1 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 4), התשס"ב-2002, ס"ח 1862, 514). עוד יצוין כי במסגרת התיקון נוסף סעיף 5א(3) הקובע כי תקופת התיישנות לתביעות על-פי החוק תהא שנתיים בלבד. סעיף 4(ב) לתיקון, קובע את הוראות המעבר (להלן: הוראות המעבר ), לפיו תביעות שעילתן התגבשה בטרם נכנס התיקון לתוקף, יתיישנו שנתיים לאחר תחילתו של החוק שנכנס לתוקפו ביום 1.8.2002, דהיינו עד יום 1.8.2004.

תיקון זה עומד ברקע ההליך שלפנינו.

רקע והליכים קודמים

3.

ביום 14.12.2001 נפצעו המבקשים מירי כוח מסוערב של משמר הגבול (להלן: מג"ב ) במהלך מעצר מבוקשים בכפר עסירה

אלשמאליה שבאזור יהודה ושומרון. ביום 25.8.2004 הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום בנצרת בה עתרו לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו להם במהלך האירוע. בהמשך הועברה התביעה לבית משפט השלום בירושלים. בתביעתם טענו המבקשים כי נורו על-ידי לוחמי מג"ב באופן רשלני וללא כל הצדקה במסגרת אירוע שאין לסווגו כ"פעולה מלחמתית" כהגדרתה בדין ובפסיקה, אלא כ"פעולת שיטור". עוד טענו כי תביעתם הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. מנגד טענה המשיבה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות לפי סעיף 5א(3) לחוק, שכן תביעת המבקשים הוגשה ביום 25.8.2004, לאחר תום תקופת ההתיישנות, שהסתיימה ביום 1.8.2004, שנתיים לאחר תחילתו של התיקון. עוד טענה המשיבה כי הירי הנטען אירע במסגרת "פעולה מלחמתית" אשר חלה עליה הוראת סעיף 5 לחוק, ומשכך פטורה המדינה מאחריות נזיקית כלפי המבקשים; כי הלוחמים פעלו על-פי ההוראות; וכי לא עלה בידי המבקשים להוכיח את התרשלות.

בפסק דינו מיום 8.3.2017 קיבל בית משפט השלום את תביעת המבקשים וקבע כי המבקשים נפגעו במהלך פעולת שיטור. בתוך כך נדחתה טענת המשיבה כי הפעילות במסגרתה נפגעו המבקשים הייתה "פעולה מלחמתית". בית משפט השלום דחה אף את טענת המשיבה כי התביעה התיישנה, בקבעו כי תקופת הפגרה, במהלכה הגישו המבקשים תביעתם, אינה נמנית במניין ימי תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5א(3) לחוק, וזאת בהתאם להוראת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות , התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות ), הקובעת כי במקרים בהם נקבעה תקופה אשר הימים האחרונים בה הם ימי פגרה, לא יבואו ימים אלה במניין ימי התקופה. עוד קבע בית משפט השלום כי המשיבה התרשלה במסגרת פעולת השיטור, ובהתאם לכך, פסק למבקשים פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם.

4.

ביום 7.5.2017 הגישה המשיבה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בירושלים. במסגרת הערעור שבה המשיבה וטענה כי התביעה התיישנה וכי המבקשים נפגעו במהלך "פעולה מלחמתית". מנגד, המבקשים שבו וטענו כי הם נפגעו במהלך פעולת שיטור, וכן כי תביעתם לא התיישנה נוכח האמור בסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות.

בפסק דינו מיום 6.2.2018, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וקבע כי יש לדחות את תביעת המבקשים על הסף מחמת התיישנותה. בית המשפט המחוזי קבע כי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות אינו חל לעניין תקופת ההתיישנות שקבועה בסעיף 5א(3) לחוק. קביעתו זו התבססה על כך שהמחוקק נקב במועד מפורש לתחילת החוק – 1.8.2002, אשר ממנו יש למנות שנתיים עד תום תקופת ההתיישנות, בהתאם להוראות המעבר. צוין כי חזקה על המחוקק שהוא יודע את מועדי הפגרה, ובנקבו במועד מדויק, התכוון הוא לצמצם את תקופת ההתיישנות, כך שתסתיים ביום 1.8.2004 בדיוק. עוד נקבע כי יש לדחות את התביעה אף לגופה, שכן המבקשים ניזוקו במסגרת "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק, ולפיכך למשיבה חסינות מפני אחריות

בנזיקין כלפי המבקשים. בית המשפט המחוזי חייב את המבקשים לשלם למשיבה הוצאותיה בסך של 10,000 ש"ח כל אחד.

הבקשה שלפניי נסבה על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

5.

במסגרת הבקשה חוזרים המבקשים על טענותיהם בערכאות דלמטה , וטוענים בעיקרו של דבר, כי תביעתם לא התיישנה. לטענתם, בית המשפט המחוזי יישם באופן שגוי את הדין בעניין תחולתו של סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות על תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, ועל כן השאלה הנדונה חורגת מעניינם של הצדדים להליך ומצדיקה מתן רשות ערעור אף "בגלגול שלישי". כן נטען כי הפעילות שבמסגרתה נפגעו המבקשים הייתה פעולת שיטור ולא "פעולה מלחמתית", ולפיכך שגה בית המשפט המחוזי אף בקבעו כי חל סייג לאחריות המשיבה בנזיקין כלפי המבקשים.

6.

בתגובתה סומכת המשיבה ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת בנוסף כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", ועל כן דינה להידחות.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מהנימוקים המפורטים להלן.

8.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה והורה על דחיית התביעה בהסתמך על שני אדנים; סיווג האירוע כ"פעולה מלחמתית", אשר מהווה סייג לאחריות המדינה בנזיקין כלפי המשיבים, והתיישנות התביעה.

קביעת בית המשפט המחוזי כי האירוע נופל לגדר "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק ובפסיקה היא קביעה עובדתית הנוגעת למקרה הקונקרטי, ונסמכת היא על הראיות שהונחו לפניו ועל הוראות הדין והפסיקה הרלוונטיות. לפיכך, וחרף טענות המבקשים בדבר חשיבותה הציבורית והעקרונית של הסוגיה, הבקשה עוסקת בעניינם הפרטני של הצדדים להליך זה בלבד והיא אינה מעוררת שאלה שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). די במסקנה זו כדי לדחות את הבקשה, שכן משעה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי המבקשים נפגעו במסגרת "פעולה מלחמתית", ממילא דין התביעה להידחות, ואיננו נדרשים לדון בשאלת התיישנות התביעה ותחולתו של סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות על תקופת ההתיישנות שקבועה בהוראת סעיף 5א(3) לחוק.

9.

אדגיש כי אף אם שגה בית המשפט המחוזי ביישום הדין בעניין סיווג הפעולה כ"פעולה מלחמתית", כטענת המבקשים – ואיני קובעת זאת – הרי שאין בכך, כשלעצמו, עילה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: רע"א 7706/17 וינברג נ' פיצ'חדזה , פסקה 4 (5.12.2017); רע"א 9647/17 בהט נ' דגן , פסקה 9 (31.12.2017) (להלן: עניין בהט ); רע"א 2071/18 נתאי נ' הוד , פסקה 4 (20.06.2018)).

10.

סוף דבר, משלא מתקיימות במקרה זה אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", הבקשה נדחית.

בשולי הדברים אעיר כי לא מצאתי הצדקה לחרוג במקרה זה מהכלל ולאפשר למבקשים להגיש תשובה לתגובת המשיבה.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.