פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2032/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשים:
1. עזבון המנוח מיכאל מולדבסקי ז"ל
2. אלכסנדר מולדבסקי
3. עזבון המנוח סמיון מולדבסקי ז"ל
4. מריה מולדבסקי
נ ג ד
המשיבים:
1. שלמה חזן
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום
24.1.07 בע"א 2015/05 שניתן על-ידי כבוד השופטים ש' ברלינר, י' עמית ור'
סוקול
בשם המבקשים:
עו"ד לימור ויס
החלטה
בקשת רשות ערעור זו מתמקדת בשאלה אחת, והיא, אופן חישוב הנזק הלא ממוני לנפגע תאונת דרכים, שנפטר בעקבות התאונה לאחר ששהה באשפוז כשנתיים ומחצה. ביתר פירוט, השאלה היא מהי ההוראה החלה במקרה כזה – האם תקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, הקובעת את נוסחת החישוב הרגילה, או שמא תקנה 4, הקובעת כי אם "נגרם מותו של הניזוק כתוצאה מן התאונה", אזי "יהיה סכום הפיצויים לעזבונו עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי".
בית המשפט המחוזי, כמו בית משפט השלום לפניו, קבע כי מותו של המנוח נגרם בשל התאונה, וכי חרף תקופת-הזמן שחלפה בין התאונה לפטירה, יש להחיל את תקנה 4 העוסקת בפיצויים לעיזבון. בית המשפט הפנה בהקשר זה לפסק-דינו של בית המשפט העליון בע"א 116/81 עיזבון קנאפו נ' תוסיה כהן , פ"ד לו(4) 580 (1982). באותה פרשה נפסק כי:
מחוקק המשנה ביקש להבחין בין שני סוגים של ניזוקים. האחד, הניזוק הנותר בחיים, והשני, הניזוק אשר נפטר כתוצאה מן התאונה. הניזוק-החי זכאי לפיצויים על-פי תקנה 2 לתקנות הפיצויים, ופיצויים אלה עשויים להגיע לכדי הסכום המאקסימאלי. משקיבל ניזוק זה את הפיצוי המגיע לו, הריהו חלק מרכושו, ועם פטירתו יעבור ליורשיו. עניין אחרון זה אינו נוגע ואינו נובע מדיני הנזיקין, הוא מעוגן בדיני הירושה. לעומת זאת, אם הניזוק לא קיבל כל פיצוי בחייו, הרי במותו זכאי עיזבונו לפיצויים בשיעור של 25% מן הסכום המאקסימאלי.
המסקנה אפוא היתה:
המסקנה המתבקשת היא, כי משנפטר הניזוק כתוצאה מן התאונה, וטרם קיבל פיצוי בגין הנזק הלא ממוני, זכאי העיזבון לפיצויים במסגרת תקנה 4 לתקנות הפיצויים, ובמסגרת זו בלבד. אכן, פירוש שונה עשוי להביא לסיכול מטרת המחוקק. אם אמנם זכאי העיזבון לתבוע את הפיצויים, שעובר למותו זכאי היה הניזוק לתבוע, הרי במקרים רבים פיצויים אלה עולים על 25% מהסכום המאקסימאלי, אם בשל ימי האשפוז בבית החולים ואם בשל אחוזי הנכות. לא זו הייתה כוונת החקיקה.
בית המשפט קמא יישם הלכה זו גם בענייננו. על כך מלינים המבקשים. לדעתם, משך הזמן הארוך שבו נותר המנוח בחיים – ובאשפוז – לאחר התאונה מצריך פנייה לתקנה 2 הנ"ל. טענה זו אין מנוס אלא לדחות. ההלכה שנפסקה בעניין קנאפו לא תחמה עצמה למקרים שבהם מותו של הנפגע בא בסמוך לאחר התאונה. הלכה זו הבהירה כי תקנה 2 מתייחדת לתביעות של הניזוק-החי, ואילו תקנה 4 חלה בתביעות עיזבון. בענייננו, מ דובר בתביעת עיזבון.
המבקשים מעלים טענות נוספות בעניין החזר אגרה ופסיקת שכר-טרחה בערכאה הקודמת, אולם בכגון דא אין בית משפט זה נוהג להתערב, ואין מקרה זה מצדיק סטייה מן הכלל.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' באייר התשס"ז (25.4.07).
המשנה-לנשיאה