רע"א 2035/07 הראל חברה לביטוח בע"מ נ. עזבון המנוח נתנאל חאדג'ג ז"ל

המשיבים הם עזבונו של המנוח נתנאל חאדג'ג' ז"ל והוריו-יורשיו. הם הגישו תביעת נזיקין בעקבות מותו של המנוח כתוצאה מתאונת דרכים (להלן: התביעה הנוכחית ). תביעה נוספת – שתיקרא להלן: התביעה האחרת – הוגשה על-ידי עזבונו ותלוייו של אדם אחר שנהרג בתאונה – מאיר מלכה ז"ל (יצוין כי המנוח חאדג'ג' היה הנהג ברכב). המבקשות ביטחו את השימוש ברכב שהיה מעורב בתאונה והן, יחד עם עזבונו של המנוח חאדג'ג', היו הנתבעים בתביעה האחרת. במסגרת התביעה האחרת העלו המבקשות טענה כי במועד התאונה לא החזיק המנוח ברישיון נהיגה. טענה זו התבררה וניתן פסק-דין חלקי שבו נקבע כי אמנם למנוח לא היה רישיון נהיגה. או-אז העלו המבקשות, במסגרת התביעה הנוכחית, טענה בדבר קיומו של השתק פלוגתא לגבי היעדר הרישיון. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה הזו, ומכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בית המשפט המחוזי, בהחלטה נשוא הבקשה שבפני, סקר את השתלשלות ההליך בתביעה האחרת, עד שניתנה ההחלטה בדבר היעדר רישיון הנהיגה. לא אחזור על הפירוט כולו – סיכומם של דברים הוא שבכתבי בית הדין צוינו עזבונו של המנוח חאדג'ג' ושתי המבקשות – כולם יחד – כנתבעים, כך בכתב התביעה, כך בכתב ההגנה וכך במסמכים נוספים. כתב ההגנה נחתם על-ידי בא-כוח המבקשות דאז ודהיום, בשם כל השלושה. לדיון שעסק בסוגיית הרישיון הוזמנו ההורים – המשיבים 2 ו- 3 – על-ידי בא-כוח המבקשות, כעדים. בית המשפט הטעים כי "גם בהחלטת בית המשפט אין הפרדה בין נתבע 1 [העיזבון] לנתבעות 2, 3 [המבקשות], ולא ייפלא הדבר, שכן עו"ד גדות [בא-כוח המבקשות] לא יידע את בית המשפט כי חדל לייצג את נתבע 1". רק לאחר שהתקיים הדיון וניתן פסק-הדין החלקי בתביעה האחרת, כך הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע, במסגרת מסמכים שונים, נעשתה הפרדה בין העיזבון לבין המבקשות, והוגש כתב הגנה מטעם העיזבון, על-ידי בא-כוח המשיבים. בית המשפט סיכם: "עולה מן האמור כי לבית המשפט לא הודע כי עו"ד גדות אינו מייצג את נתבע 1, הוא אף לא ביקש להשתחרר מן הייצוג אותו נטל על עצמו וכל פעולותיו כמפורט לעיל נעשו בלא שיידע את ההורים. גם בעת הדיון לא יידע את ההורים בדבר ניגוד העניינים שבינם לבין נתבעות 2, 3". בית המשפט בחן את ההלכות הנוגעות לקיומו של "השתק פלוגתא", ומצא כי במקרה זה:

אמנם מ דובר

באותו נושא של תפוגת רשיון הנהיגה, אולם ראינו שלמעשה התובעים דנן לא היו צד להליך עובר למתן פסק הדין החלקי, לא השתתפו בו כצד, אלא שהורי הנהג ז"ל, הוזמנו להעיד מטעם הנתבעות דכאן, כעדים מטעמן, וזאת מבלי ליידע אותם על כך שהם אמורים או עתידים להיות נתבעים, ועל ניגוד העניינים ביניהם. לצערי יש לראות בכך חוסר תום לב דיוני, ושימוש ציני בהם כעדים. מידת הצדק אינה יכולה להסכים לכך, גם אם בסופו של יום לא תשתנה התוצאה.

ברור שתוצאת ההליך אליו הוזמנו להעיד, הינה הרת גורל לתביעתם, באשר כיורשי בנם עלולים הם לצאת קרחים מכאן ומכאן, שכן קרנית אינה צד להליך בו לנהג לא היה רישיון תקף, בתביעתו הוא (סעיף 7 לחוק הפלת"ד), להבדיל מתביעת נוסעי הרכב או צד שלישי כגון הולך רגל.

לתובעים לא היה אפוא יומם בבית המשפט, והם לא היו צד להתדיינות.

המבקשות גורסות כי מן הכתבים המאוחרים שהוגשו לבית המשפט בתביעה האחרת לא עולה שבא-כוחן ייצג גם את העיזבון; להפך, בבקשה לתיקון כתב ההגנה נתבקשה הפרדת הייצוג, ובנסיבות העניין ברי כי בית המשפט שדן בתביעה האחרת היה מודע לכך שבא-כוח המבטחות אינו מייצג את העיזבון. המבקשות טוענות כי למשיבים 2 ו- 3, ההורים, היה יומם בבית המשפט. הם העידו בבית המשפט, היו מיוצגים על-ידי עורך-דין וגם קרנית, שעניינה היה זהה לעניינם, השמיע טענות בנושא.

עניינתי בטענות הצדדים, ובאתי לכלל מסקנה כי גם אם יש ממש בהשגות מסוימות שהעלו המבקשות, עדיין אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט הדן בתביעה הנוכחית, לעניין קיומו או אי-קיומו של השתק פלוגתא. אכן, הספקות לגבי השאלה אם אמנם, היה למשיבים יומם במסגרת התביעה האחרת, לא פסו גם לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור, ועל כן דין הבקשה להידחות.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין יחובו המבקשות בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.