רע"א 2041/03 עו"ד מטביוב נועם נ. פיין גולדה זהבה

המבקש פתח בהליכי הוצאה-לפועל כנגד המשיבה, ובגדרם ביקש ביצוע שיק על סך 94,000 ש"ח (להלן: השיק), שהוצא לפקודתו על-ידי נכדה של המשיבה (להלן: הנכד), אשר לקח את השיק ממנה שלא בידיעתה ושלא בהסכמתה. השיק נחתם על-ידי הנכד ונמסר למבקש במסגרת עסקה שהמשיבה כלל לא הייתה קשורה אליה. משידעה המשיבה על המעשים האמורים של הנכד, וזאת רק לאחר שהם נעשו, פנתה היא אליו בדרישה כי יפרע את החוב. אך משהבינה המשיבה כי אין בכוונת הנכד לפרוע את החוב, פנתה היא, ביום 21.10.01, ללשכת ההוצאה-לפועל בעפולה בבקשה להארכת המועד להגשת התנגדות (להלן: הבקשה), זאת משחלף כבר המועד להגשת הבקשה. בגדר הבקשה, טענה המשיבה, כי הבקשה הוגשה באיחור משום שהאמינה תחילה כי הנכד יפרע את החוב, ולפיכך חששה כי הגשת הבקשה תגרום לנכד צרות נוספות מעבר לאלה שכבר נקלע אליהן.

רשמת לשכת ההוצאה-לפועל (הרשמת תמר שי), בפניה הוגשה הבקשה, נעתרה לבקשה בקובעה, כי הנימוק שבפי המשיבה נעוץ ביחסי הקרבה והאמון שרכשה המשיבה לנכד שלה; בסוברה, בתום לב, כי יפעל הנכד לסילוק החוב. לפיכך, הוחלט, כי הנימוק שבפי המשיבה מהווה, אומנם בדוחק רב, "טעם מיוחד", ולמצער "הסבר סביר" לאיחור בהגשת הבקשה. בית-המשפט הוסיף והטעים, כי יש להביא בחשבון גם את הסכום הגבוה של השיק המצדיק אף הוא את בירור העניין, תוך שהוסיף כי אין למנוע מבעל-דין להיכנס בשערי בית-המשפט רק בשל מחדל פרוצדורלי שעשה.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית-המשפט השלום בעפולה, בגדרו טען המבקש, כי הנימוק של המשיבה אינו יכול להוות "טעם מיוחד" המצדיק מתן אורכה להגשת התנגדות לביצוע שיק, משום שלטענתו היעדר פעולה מצד המשיבה מרגע שידעה על מעשה הנכד גובל הוא בסיוע פלילי לנכד; שאין לראות בו "טעם מיוחד".

בית-המשפט השלום אימץ את החלטת הרשמת. הוסיף הוא וקבע, כי, בנסיבות אלה, הגם שהמשיבה הציגה טעם שאינו עולה כדי "טעם מיוחד", בפני עצמו, הרי שצירופן של הנסיבות לטעם שהוצג, ולנוכח העובדה כי מן הבחינה המשפטית-מהותית, הציגה המשיבה הגנה הראויה להישמע – טענת זיוף השיק – ומשטרם זכתה היא ליומה בבית-המשפט, יש ליתן לשיקולי הצדק עדיפות על כל שיקולים של פרוצדורה ויעילות משפטית.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי בנצרת. בית-המשפט המחוזי (הנשיא יהודה אברמוביץ) דחה, בהיעדר הנמקה, את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי בקשת רשות הערעור אינה מצריכה תשובה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי, והצביע על השאלה לפיה- האומנם איחור בהגשת התנגדות לביצוע שטר בשל חששו של המתנגד כי הגשת ההתנגדות תסבך אדם אחר- שיש לו כלפיו "יחסי קרבה ואמון" – בפלילים, מהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן אורכה להגשת התנגדות לביצוע שטר?

יש לדחות את הבקשה, שכן היא אינה מעלה שאלה משפטית חשובה החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון ב"גלגול רביעי". מעבר לדרוש אוסיף, כי טענותיו של המבקש נדחו, על-ידי הערכאות דלמטה, לגופן, ומשכך אין מקום להתערבותו של בית-משפט זה.