רע"א 2045/99 מדינת ישראל נ. פלוני

בית המשפט המחוזי שיחרר את המשיב בתנאים, אף שמצא כי קיימת עילת מעצר בגין עבירות מין במשפחה, שבוצעו על ידו בבנו יליד 83 ובבתו ילידת 89, במשך תקופה ממושכת החל משנת 1993.

הטעם המרכזי שבבסיס החלטתו של השופט קמא הוא, ההנחה הלכאורית שהמעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, חדלו כחצי שנה לפני הגשת התלונה.

לאחר שעיינתי בכתב האישום המתוקן ובחומר הראיות שבתיק ושמעתי טענות באי כוח הצדדים, מוצאת אני כי, לא היה בסיס לכך שהמבקש חדל מביצוע המעשים הקשים בבתו כנטען על ידי בא כוחו.

עולה מתוך החומר כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב המשיך במעשיו גם בתקופה האחרונה, בניגוד לקביעה ששימשה בסיס להחלטת בית משפט קמא.

העבירות המיוחסות למשיב חמורות הן ביותר. בית משפט זה הביע לא אחת עמדתו, כי מעשים כאלה בכלל ובמסגרת המשפחה בפרט מעמידים חזקת מסוכנות נגד עושיהם אותם יש להרחיק מכל אפשרות של מגע עם בני המשפחה, בענייננו, ילדיו הקטינים, בהם פגע כדי למנוע פגיעה נוספת בהם.

כמו בית משפט קמא שקלתי אף אני אם ניתן להשיג תכלית זו על ידי הרחקתו של המשיב מביתו ללא מעצרו והגעתי למסקנה שאין אפשרות כזו וכי החלופות שהוצעו אינן מבטיחות את תכלית המעצר.

השארת המשיב בחיק משפחה בירושלים, מקום מגורי אשתו וילדיו, כאשר שני בני הזוג יוצאים לעבודה, אינה יכולה להבטיח מניעת קשר בין המשיב למשפחתו ומעבידו בודאי שאיננו יכול לעשות כן. הפגיעה בפרנסתו והפגיעה הממשית והאמיתית בבני משפחתו עקב מעצרו אכן פגיעה היא, אלה שזוהי, למרבית הצער, תוצאה ממעשיו של המשיב עצמו.

לאור האמור, החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.