רע"א 2052/00 חברת אחוזת ברוך זיזה בע"מ נ. גיורא שחם, עו"ד, בתפקידו ככונס

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' עדיאל) מיום 9.2.00 בבר"ע 1335/99 בה דחה את בקשת המבקשת ליתן לה רשות לערער על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בירושלים (א. פוני) מיום 14.10.99. בהחלטה אחרונה זו אושרה מכירת מקרקעין בבעלות המבקשת (חלקות 25 ו26- בגוש 300050 בירושלים (להלן - "המקרקעין") למשיב 3 הקונה תמורת

הסך 4,100,000 דולר. המכירה בוצעה במסגרת הליך מימוש משכנתא שנרשמה על המקרקעין לטובת משיב 2 (להלן - "הבנק") כערבות להבטחת חוב של צד שלישי.

2.עיקר השגותיה של המבקשת על החלטת ראש ההוצל"פ והחלטת בית משפט קמא אשר סירב מתן רשות ערעור עליה נסבו על הטיעונים הבאים:

על פי הטענה, שגה ראש ההוצל"פ כאשר החליט לאשר מכר המקרקעין לקונה תמורת סכום המגיע לכדי שליש בלבד מהשווי האמיתי של המקרקעין. טעות זו נבעה מהסתמכות על שומות פגומות שהוגשו מטעם המשיבים שהועדפו על פני שומות עדכניות שניתנו על ידי מומחי המבקשת אשר העריכו את שווי המקרקעין בסכום הגבוה פי 3 מסכום המכירה; על פי הטענה, טעות זו הסבה למבקשת נזק רב ושללה ממנה נכס בעל שווי רב מבלי שניתן לה להפיק מהמכר את התועלת המירבית לצורך מימוש חובה לבנק. אי לכך, יש לראות את המכר שאושר על ידי ראש ההוצל"פ כפגום מיסודו ולבטלו, משהוא פוגע הן במבקשת בתורת "חייבת" והן בבנק בתורת "נושה" שאינו יכול לממש את מלוא חובו מכח המכר כפי שאושר.

3.נתתי דעתי למכלול נימוקי הבקשה ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחותה אף בלא שתתבקש תשובה.

4.(א) המדובר בענייננו בבקשת רשות ערעור המביאה את ההליך לגלגולו השלישי: ראשיתו - הליך בפני ראש ההוצל"פ, המשכו - הליך בפני בית המשפט המחוזי, וסופו בבית משפט זה. מושכלות ראשונים הם כי מתן רשות ערעור בשלב כזה מצריכה, דרך כלל, קיומה של שאלה שנלווית לה חשיבות משפטית עקרונית החורגת מעבר לעניינם המוגדר של הצדדים הישירים למחלוקת ואשר לציבור ענין בה. ( ראה רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת-אור, פד"י לו(3) 123, 128; ד"ר ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 178). הענין שלפנינו אינו נושא אופי כגון זה. הוא מעלה את שאלת דרך הפעלת שיקול דעתו של ראש ההוצל"פ באשר לשווי המקרקעין עליו ראוי היה לבסס את עיסקת המכר לצורך מימוש חוב המבקשת לבנק. המדובר הוא בשאלות עובדתיות ספציפיות לצדדים הנגזרות ממצב השוק כאשר לצורך הכרעה בהן נעזר ראש ההוצל"פ בחוות דעת מומחים. בממצאים שנקבעו על ידי ראש ההוצל"פ לענין זה לא ראה בית המשפט המחוזי להתערב, ובדין נקט גישה זו; אך מובן הוא כי אין מקום כי בית משפט זה יתערב בכך, מה גם שאין מדובר בשאלה בעלת אופי נורמטיבי - עקרוני המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

(ב) ניתן להוסיף ולומר: נחה דעתי למקרא מכלול הנתונים העולים מן התיק כי מחיר המכירה של המקרקעין כפי שאושר על ידי ראש ההוצל"פ היה מחיר נאות בנסיבות הענין ושיקף את ערך השוק האמיתי של המקרקעין וכי לא היתה הצדקה עניינית לבטל את מהלך המכירה. ראש ההוצל"פ התרשם, ובצדק כך, כי חוות הדעת השמאיות שהוגשו מטעם הזוכה והמתיישבות עם מחיר המכירה תואמות את שווי השוק האמיתי של המקרקעין בעוד הערכות השמאות שהוגשו מטעם המבקשת לגבי שווי זה אינן בשלות ואינן תואמות את המציאות בשוק בפועל. גישה זו קיבלה חיזוק מכח העובדה כי הבנק ניסה במשך תקופה ארוכה למכור את המקרקעין ולא הצליח לקבל הצעה גבוהה משווי המכירה שאושרה. יתר על כן, כפי שהודגש בצדק על ידי בית משפט קמא, סביר להניח כי הבנק מצידו היה ממצה כל אפשרות לממש את הנכס במכירה במחיר הגבוה ביותר האפשרי באופן מעשי כדי למצות מתוכה את מלוא חובו. חרף נסיונות אלה, הדבר לא צלח ונותרה יתרת חוב בלתי מכוסה גם אחרי מכירת המקרקעין - עובדה המצביעה על כך כי לא היתה אפשרות ריאלית למכירת המקרקעין במחיר גבוה מזה שבו בפועל נמכרו. ואכן, לא הוגשו במועד הרלבנטי הצעות רכישה רציניות אחרות במחירים גבוהים יותר ממחיר המכירה, ואף הצעתו של מר זיזה, אחד מבעלי המניות של המבקשת אשר הוגשה באיחור רב, עמדה על סכום העולה רק ב200,000- דולר על מחיר המכירה שאושרה. ברי, כי הצעה זו אינה עומדת בכל יחס שהוא לשווי השוק של המקרקעין שהמבקשת טוענת לו, העומד לדבריה על כ13- מליון דולר. להערכתה זו לא נמצא סימוכין במציאות.

5.לאור האמור, אני דוחה את הבקשה.

מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.