רע"א 2057/21 נציגות הבית המשותף אבא הלל 154 רמת גן בשם אלכס סינ נ. מודיסו

1.

ענייננו בתביעת ליקויי בנייה שהגישו המבקשים, בעלי דירות בבניין ברחוב אבא הלל ברמת גן (להלן: הבניין ) , שעיקרה ליקויים בחיפוי החיצוני של הבניין. המשיבה 1 היא היזמית שמכרה למבקשים את הדירות בבניין. הצדדים הגישו לבית משפט קמא חוות דעת מומחים מטעמם, ולאחר מכן מינה בית המשפט מומחים מטעמו. בעקבות חוות הדעת שהוגשה על ידי המומחים מטעם בית המשפט, שלחה המשיבה 1 הודעת צד ג' למשיבה 2, שסיפקה לקבלן המבצע (שכנגדו הוגשה בשעתו הודעת צד ג' שהועברה לבוררות) את הווים הנדרשים לעיגון החיפוי החיצוני.

בהחלטתו מיום 4.2.2020, בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיבות לפסילת המומחים שמונו מטעמו, והורה כי הצדדים יגישו ראיותיהם וההליך יישמע בהיעדר מומחים מטעם בית המשפט.

2.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור שנשמעה בפניי, שבמהלכה הבאתי את הצדדים להסכמה לפיה ימונה מומחה אחר מטעם בית משפט קמא (רע"א 1398/20 נציגות הבית המשותף נ' מודיסופט בע"מ

(19.5.2020)).

3.

הצדדים חזרו אפוא לבית משפט קמא ומסרו רשימת מומחים, ולבסוף מינה בית המשפט מומחה מטעמו בהסכמתם. ברם, המבקשים ביקשו לפסול את המומחה, ובית המשפט נעתר לבקשתם (החלטה מיום 20.12.2020), ונתן הזדמנות אחרונה לצדדים להגיע להסכמה ביחס לזהותו של מומחה אחר.

ביום 27.12.2020 הודיע בא כוח המבקשים לתיק בית המשפט כי "בנסיבות הקיימות לא יוכלו להגיע להסכמה עם הצד על מינוי מומחה ולכן אף לא ניסו" (כך במקור – י"ע). משכך, בהחלטתו מיום 30.12.2020 הורה בית משפט קמא כי הצדדים ישלימו הגשת תצהירי עדות ראשית, לרבות חוות דעת מומחים מטעמם, והתיק נקבע לקדם משפט מסכם לפני שמיעת ראיות.

בהתאם להחלטת בית המשפט, המבקשים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, וצירפו לתצהירים כראיה את חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט, שנפסלו בשעתו. המשיבות נזעקו, וביקשו מבית המשפט להורות להוציא מהתצהירים את חוות הדעת של המומחים שנפסלו. בהחלטתו מיום 7.3.2021, בית משפט קמא נעתר לבקשתן.

על כך ועל עניינים נוספים הוגשה ביום 22.3.2021 בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

לאחר שקיימתי דיון במעמד הצדדים (לא התבקשה תגובה בכתב של המשיבות) נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

א .

אקדים ואומר כי בקשת רשות הערעור, ככל שהיא נסבה על החלטתו של בית משפט קמא שלא למנות מומחה מטעמו, הוגשה באיחור, ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, אציין כי אכן נדירים וחריגים המקרים שבהם בית המשפט פוסק בתביעת ליקויי בנייה ללא חוות דעת מומחה מטעמו, אך לנוכח התנהלותם של המבקשים דומה כי אין להם אלא להלין על עצמם. במצב הדברים שנוצר, בית משפט קמא, שמכיר את התיק ואת הנפשות הפועלות, הגיע למסקנה כי "הדרך הארוכה" היא למעשה הדרך הקצרה בענייננו, ואיני רואה מקום להתערב בהחלטתו.

ב .

לא מצאתי ממש בטענה כי היה על בית משפט קמא למנות שמאי מטעמו כבר בשלב זה, טרם הוכחו ליקויי הבנייה הנטענים והדרך לתקנם. מובן כי המבקשים רשאים להגיש חוות דעת שמאי מטעמם, וכפי שהבינותי, כך נעשה על ידיהם.

ג .

לא מצאתי ממש בטענת המבקשים כי הם רשאים להגיש את חוות הדעת של המומחים שמונו על ידי בית המשפט, אף על פי שאלו נפסלו. כזכור, בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 4.2.2020 נקבע במפורש כי חוות דעת המומחים "פסולות מלשמש כראיה". די בכך כדי לדחות את טענת המבקשים. אוסיף ואומר כי טרם נתקלתי במצב שבו נפסלת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, אך אחד הצדדים מאמץ את חוות הדעת ומצרף אותה לתצהיריו כחלק מהראיות.

ד.

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המשיבה 1 הייתה רשאית לשלוח הודעת צד ג' למשיבה 2, ולא ראיתי ממש בטענות המבקשים בנוגע לכך.

5.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית על כל רכיביה. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות בסך 5,000 ₪ כל אחת (סך הכל 10,000 ₪). הוצאות אלה ישולמו בתום ההליך וללא קשר לתוצאותיו, וככל שייפסק סכום לטובת המבקשים, הרי שההוצאות יקוזזו ממנו.