רע"א 2060/08 פלוני נ. פלוני

1.

בין המשיבה 1, זאבי אחזקות בע"מ ( להלן: זאבי ) לבין המשיבה 2, הרפובליקה של בולגריה ( להלן: בולגריה ), התנהלו הליכי בוררות ממושכים בפאריז, בהם נדונו תביעותיהם ההדדיות לעניין הסכם שנערך ביניהם (בספטמבר 1979) למכירת מרבית מניות חברת התעופה הלאומית של בולגריה לקבוצת רוכשים ובהם זאבי. לאחר למעלה מחמש שנים ניתן ביום 25.10.06 פסק הבוררים, ובו חויבה בולגריה לשלם לזאבי סכום של 10,360,143 דולר, וזאת תוך שלושים ימים מיום הפסק.

ביום 21.6.07 פנתה זאבי לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לאישור פסק בוררות החוץ. בד בבד, הגישה זאבי בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסים של הרפובליקה הבולגרית המוחזקים בישראל, ובהם חשבונות בבנקים, מכוניות בשימוש השגרירות הבולגרית וכספים המוחזקים עבור בולגריה בידי החשב הכללי במשרד האוצר ובידי חברת אלביט מערכות בע"מ.

בהתאם להוראות סעיף 29א וסעיף 29 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ולתקנה 366(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התבקשו העיקולים הזמניים במעמד המבקשת, זאבי, בלבד.

לאור העובדה שבקשת העיקול כוונה נגד מדינה זרה ונכסים המוחזקים על ידה בישראל, הורה הרשם (כבוד השופט ר' כרמל) על קבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה היתה, כי בנסיבות הדברים אין מקום להטלת העיקולים במעמד צד אחד. זאת, הואיל והמדובר בנכסי מדינה זרה ובנכסים שעל פני הדברים, לפחות חלקם, חוסים תחת כנפי החסינות הדיפלומטית על פי אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים משנת 1961 ( להלן: האמנה ), ובהתאם למשפט הבינלאומי המנהגי המהווה חלק מהדין הישראלי. נוכח זאת התנגד היועץ המשפטי לבקשת הטלת העיקולים במעמד צד אחד, וביקש כי הדיון בבקשה יתקיים במעמד הצדדים לאחר שתינתן לבולגריה האפשרות להביע עמדתה בעניין.

בהחלטה מיום 16.9.07 דחה רשם בית המשפט המחוזי את הבקשה. בנימוקי ההחלטה לא קיבל הרשם את עמדת היועץ המשפטי לעניין חסינות נכסי בולגריה, וזאת נוכח האופי המסחרי המובהק שביסוד הסכסוך והמחלוקת שבין הצדדים. לעומת זאת, מצא הרשם כי לא הונחה תשתית לטענת זאבי בדבר הכבדה שתיווצר בגביית הסכום הפסוק אם לא יינתנו העיקולים. זאת, הואיל וזאבי "לא הניחה תשתית מספקת וראויה לכך שהמשיבה (בולגריה) תנקוט בעתיד בהליכים אשר מטרתם להכביד על ביצוע פסק הבוררים". עוד נקבע בהחלטת הרשם, כי "לא הונחה תשתית ברמה הדרושה לעניין הכבדה בפועל של מימוש הפסק ובהתנהלות המשיבה עד כה, וכי "... בנוגע לאופן ניהול הבוררות אין להעיד על הכבדה בעתיד".

2.

זאבי ערערה על החלטת הרשם, וביום 4.2.08 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' סגל) את הערעור. בפסק הדין נתאשרה קביעת הרשם כי בהינתן טיבם של הפסק והמחלוקת שבין הצדדים המדובר אמנם במאטריה מסחרית מובהקת שהחסינות אינה חלה עליה. אולם, בניגוד לעמדת הרשם, מצא כבוד השופט צ' סגל כי הבקשה על נספחיה הניחה תשתית בדבר ה"הכבדה" בביצוע פסק הבוררים, אם לא ינתנו העיקולים. לאור זאת החליט בית המשפט המחוזי לקבל את הערעור והורה על הוצאת צוי העיקול במעמד זאבי בלבד ביחס לכל הנכסים שפורטו בבקשה.

3.

בבקשה זו שבפני עותר היועץ המשפטי לממשלה לרשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבסיס נימוקי הבקשה מעלה המבקש את השאלה "האם ניתן להטיל צו עיקול גורף במעמד צד אחד על נכסים וכספים של מדינה זרה, מבלי לבחון תחילה, ולא לאחר הטלת העיקול כפי שקבע בית המשפט קמא, האם הנכסים בהם מדובר נהנים מחסינות, אשר בגינה לא ניתן להטיל עליהם עיקול כלל, מבלי לשמוע את עמדת המדינה הזרה ומבלי שתדע על ההליכים המתנהלים נגדה".

המבקש מוסיף, כי סוגיה זו הינה בעלת חשיבות החורגת מהסכסוך הפרטני שבין הצדדים, שכן המדובר בסוגית קיום מחויבות המדינה בהתאם למשפט הבינלאומי ובהתאם לדין הפנימי. עוד מוסיף היועץ המשפטי, כי לשאלה המתעוררת השלכות על יחסי החוץ של המדינה.

לאור זאת, כך נטען, באה הסוגיה דנן בגידרם של הנושאים בהם תינתן רשות לערער בערעור נוסף לבית המשפט העליון.

המשיבה בתגובתה לבקשה טוענת, כי המדובר בנסיון לעריכת גלגול שלישי של הליכי סעד זמני, ודי בכך לדחות הבקשה שכן אין היא מצדיקה מתן רשות לערעור נוסף.

לגופן של טענות המבקש, טוענת המשיבה כי שתי הערכאות קמא קבעו, ובדין, כי בהינתן אופיו המסחרי המובהק של הסכסוך – נשוא ההליכים – נדחית מפני כך החסינות של המדינה הזרה. המשיבה מפנה להלכות בית משפט זה כפי שנפסקו ברע"א 7092/94 קנדה נ' אדלסון ואח' , פ"ד נא(1) 625 ( להלן: פס"ד קנדה ).

4.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, החלטתי לדון בבקשה כבערעור.

שתי הערכאות קמא ניתחו במפורט את סוגית חסינותם של נכסי מדינה זרה ואת נקודות האיזון המתבקשות בינה לבין סמכות שיפוטה של המדינה "המארחת" המבטאת את ריבונותה שלה.

סוגיה זו נתלבנה ונתבררה בפסק דינו של הנשיא א' ברק בפס"ד קנדה . באותו פסק דין נקבעו מבחנים שונים לקביעת הגבול והתחום שבין פעילות שלטונית של המדינה הזרה שתחסה בצל החסינות לבין פעילות פרטית-מסחרית אשר לא תחסה בצילה. כן נדונה ההבחנה שבין "חסינות המדינה הזרה" לבין החסינות הדיפלומטית. נפסק כי "תיתכן גם תחולתם של שני סוגי החסינות על אותה מערכת עובדתית". כך, למשל:

"תפיסת חשבון בנק של שגרירות מכוח פסק דין אזרחי שניתן כנגד המדינה, לאחר שחסינות המדינה הזרה באותו עניין לא הוכרה, עשויה ליפול לתחום חסינות המדינה הזרה ולתחום החסינות הדיפלומטית גם יחד. יתכן שעל פי הדין האחד התפיסה אינה נתקלת בחסינות המדינה החזרה, ואילו על פי הדין האחר חלה חסינות דיפלומטית" (שם, עמ' 635).

הערכאות קמא הסתפקו בבחינת השלכות סוגית "חסינות המדינה הזרה" ובחנו את זו לנוכח אופיו המסחרי של הסכסוך נשוא פסק הבוררות. ברם, ככל שהדברים אמורים בבקשת העיקול הזמני לעניין מכוניות השגרירות וחשבונות הבנק של "הרפובליקה של בולגריה", לא נבחנו הדברים בהיבט הנוסף של החסינות הדיפלומטית שיכול וחל הוא על אותם הנכסים.

אשר למכוניות המשמשות נציגות דיפלומטית – אלה חסינות מעיקול כקבוע בסעיף 22(3) לאמנה.

אשר לחשבונות הבנק – ככל שאלה משמשים את הנציגות הדיפלומטית, יהיו גם הם לכאורה חסינים מעיקול מכוחה של החסינות הדיפלומטית. זאת, גם אם נצא מהנחה כי בנסיבות המקרה דנן הם אינם חסינים מכוח חסינות המדינה הזרה (ור' לעניין זה: E. Denza, Diplomatic Law, Oxford 1988, p. 131-134 ).

דברים אלה לא נתבררו בפני בית המשפט קמא, ומטבע הדברים לא יכולים היו להתברר אלא בדיון במעמד הצדדים. בנסיבות הדברים ובמערך האיזונים המתבקש בהליכי בקשה לסעד הזמני של עיקול, מן הראוי הוא כי לא ינתן עיקול זמני לעניין נכסים אלה (המכוניות וחשבונות הבנקים) בטרם תתברר

לאשורה שאלת החסינות הדיפלומטית בעניינם.

5.

שני הנכסים הנוספים שנתבקש עיקולם הינם "כספים וזכויות של המשיבה (הרפובליקה של בולגריה) אשר מצויים ו/או יהיו מצויים" בידי החשב הכללי במשרד האוצר או בידי חברת אלביט מערכות בע"מ. על פני הדברים וברמה הלכאורית של שלב מוקדם זה, החסינות היכולה להטען לעניין נכסים אלה הינה "חסינות המדינה הזרה" ולא החסינות הדיפלומטית. בהינתן אופיו המסחרי של חוב המשיבה על פי פסק הבוררים ובהתקיים אלמנט ההכבדה – כפי שנמצא על ידי בית המשפט קמא – לא מתקיים מחסום הסף המונע הטלת העיקול הזמני על נכסים אלה במעמד צד אחד.

אך מובן הוא כי המשיבה רשאית תהיה לפנות בבקשה המתאימה לבית המשפט המחוזי לביטול העיקולים כקבוע בתקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.

6.

אני מחליט איפוא לקבל את הערעור בכל הקשור לעיקולים שהוטלו על המכוניות וחשבונות הבנקים שפורטו בבקשת העיקול ועל ביטול אותם העיקולים שהוטלו על נכסים אלה במעמד צד אחד.

המשיבה, חברת זאבי אחזקות בע"מ, רשאית לפנות לבית המשפט קמא בבקשה להטלת אותם העיקולים, וזאת במעמד הצדדים.

אשר לעיקולים שהוטלו על הנכסים המוחזקים ו/או שיוחזקו בידי החשב הכללי במשרד האוצר ובידי חברת אלביט מערכות בע"מ, הערעור לעניין זה נדחה והם ישארו בתוקפם, הכל בכפוף לערובות עליהן הורה בית המשפט המחוזי.

7.

לאור תוצאת הדברים, צו איסור הפירסום שהוצא בבית המשפט המחוזי, לבקשת זאבי אחזקות בע"מ, מתבטל בזה.

בנסיבות הדברים, איני עושה צו להוצאות.