פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2063/14
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
עתאמלה מחמוד
נ ג ד
המשיבים:
1. ראגח טאטור
2. עו"ד ליאור מזור
3. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 12.02.2014 בפש"ר 20458-09-13,
שניתן על ידי השופט ח' שרעבי
בשם המבקש:
עו"ד נביל מטר
החלטה
לפני
בקשת רשות ערעור על החלטת
בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ח' שרעבי ) בפש"ר (חי') 20458-09-13 מיום 12.2.2014 לקבל את ערעור המשיב 1, ראגח טאטור (להלן: המשיב ), על החלטות המשיב 2 (להלן: המנהל המיוחד ), ששימש במועד הרלבנטי כמנהל מיוחד לנכסי המבקש, עתאמלה מחמוד (להלן: המבקש ), לדחות את תביעת החוב של המשיב ואת בקשתו להארכת מועד להגשת תביעת חוב.
הרקע לבקשה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מושא הערעור
1.
המשיב 2 מונה על ידי בית המשפט לשמש כמנהל מיוחד על נכסי המבקש במסגרת פש"ר 16517-07-12. סכום תביעת החוב של המשיב בתיק ההוצל"פ עמד נכון ליום 29.5.2013 על סך של 392,480 ש"ח. ביום 16.7.2012 ניתן צו כינוס כנגד המבקש. ביום 5.9.2012 פורסם צו הכינוס בעיתונים ארציים. ביום 18.10.2012 פורסם צו הכינוס ברשומות. ביום 4.2.2013 הגיש המשיב את תביעת החוב מושא הדיון.
ביום 7.8.2013 דחה המנהל המיוחד את תביעת החוב, לאחר שמצא כי הוגשה באיחור, בשים לב למועד מתן צו הכינוס. ביום 26.8.2013 הגיש המשיב בקשה מנומקת להארכת מועד להגשת תביעת החוב. ביום 30.8.2013 ניתנה החלטת המנהל המיוחד, בה דחה את בקשת המשיב להארכת מועד להגשת תביעת החוב.
2.
תביעת החוב נדחתה על ידי המנהל המיוחד משנמצא כי הוגשה באיחור,
בחלוף שישה חודשים ו-18 יום מיום מתן צו הכינוס (16.7.2012). בהמשך, נדחתה על ידי המנהל המיוחד הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת חוב, בהחלטה בה נקבע כי הנימוק העיקרי לאי הגשת תביעת החוב הינו מחדל מצד בא כוח המשיב, אשר אינו מצדיק מתן הארכת מועד. כמו כן, דחה המנהל המיוחד טעם נוסף שהעלה המשיב להצדקת בקשתו – מצבו הרפואי של בא כוחו, אשר בגינו, בין היתר, התאשפז בבית חולים במספר מועדים באופן שמנע ממנו להגיש את תביעת החוב במועד הנדרש. בהקשר זה, קבע המנהל המיוחד כי
עיון בתיעוד הרפואי שצורף לבקשה מלמד שאין מדובר
במצב רפואי שהיה בו כדי למנוע את הגשת תביעת החוב במועד.
3.
ביום 10.9.2013 הגיש המשיב ערעור על החלטות המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי . בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המבקש כי הודעה על צו הכינוס נמסרה למשיב עוד ביום 22.7.2012, תחת טענתו החולקת של המשיב כי מסירת צו הכינוס לבא כוחו לא הוכחה וממילא אין בה ללמד כי הדבר הובא לידיעתו.
כמו כן, הבהיר בית המשפט וקבע, עקב ספק שהטיל בכך המבקש, כי תביעת החוב הוגשה ביום 4.2.2013, בין היתר, בשים לב כי המנהל המיוחד נקב בתאריך זה וסמך עליו את החלטותיו מושא הערעור.
לאור האמור, קבע בית המשפט כי תביעת החוב הוגשה באיחור של 18 ימים בלבד מעבר לששת החודשים שנמנים מיום מתן צו הכינוס, ובאיחור של 12 יום בלבד ממועד ידיעתו בפועל של המשיב אודות צו הכינוס.
בית המשפט עמד על כך שלא הוכח לפניו כי היה באיחור האמור כדי להשפיע על הליך הכינוס כלל, בין היתר, בהתחשב
בכך שבתקופה האמורה לא הוגשה הצעת הסדר וטרם חולק דיבידנד. בית המשפט הדגיש כי בנסיבות אלה קבלת תביעת החוב שהגיש המשיב, חרף האיחור הקצר בהגשתה, אינה מובילה לפגיעה ביעילות הליכי פשיטת הרגל, או באינטרס ההסתמכות של הצדדים בהליך. לפיכך קבע בית המשפט כי אין הצדקה לשלול מן המשיב את יכולתו לתבוע את המבקש, ולאחר שמצא כי מחלת בא כוח המערער מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת תביעת החוב, קיבל את הערעור והורה כי המשיב יהיה רשאי להגיש את תביעת החוב שלו.
4.
מכאן בקשת הערעור לפני, בה טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בעת שקיבל את ערעורו של המשיב מבלי שנתקיימו נסיבות המצדיקות מתן הארכת מועד להגשת תביעת החוב. בתוך כך, שב המבקש וטוען כי לא הוכח שתביעת החוב אכן הוגשה ביום 4.2.2013 ולא במועד מאוחר יותר וכי תביעת החוב הוגשה למעשה ביום 24.3.2013, לאחר שביום 27.2.2013 הוגשה לכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) הצעת הסדר על ידי המבקש, וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטות המנהל המיוחד, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות,
אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים .
6.
סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח משולב], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ) קובע כי המועד להגשת תביעת חוב על ידי נושה בהליך פשיטת רגל הוא שישה חודשים ממועד מתן צו הכינוס. עוד קובע הסעיף, כי מועד זה ניתן להארכה "מטעמים מיוחדים שיירשמו" אם הנושה "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד. פרשנות סעיף 71(ב) הנזכר לעיל נדונה בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק)
(21.8.2012). בפסק הדין אומצה גישה מקלה יחסית לפרשנות התנאים הקבועים בסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, ביחס להארכת המועד להגשת תביעות חוב. זאת, במיוחד שעה שמדובר בנושה שלא ידע בפועל על מתן צו הכינוס, וכאשר הליך חדלות הפירעון טרם התקדם באופן משמעותי. באשר לתחולת החריג המאפשר הארכת מועד נקבע בפסק הדין, כדלקמן:
"ככלל, החריג יחול בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת. על מנת להכריע בבקשה להארכת מועד נדרש, אפוא, הנאמן או המפרק שאליו מוגשת הבקשה להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך המנוהל על ידו, ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך...
אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד, אינו בעל עוצמה רבה במיוחד...
בהעדר פגיעה של ממש ביעילות הליך חדלות הפירעון או בקידומו נראה כי נדרשת הצדקה משמעותית כדי לשלול מנושה מעין זה את האפשרות להגיש תביעת חוב" ( שם , פסקה 14 לפסק הדין).
7.
צו הכינוס לנכסי המבקש ניתן ביום 16.7.2012. על פי ממצאי העובדה שקבע בית המשפט המחוזי, למשיב נודע בפועל על צו הכינוס ביום 22.7.2013 לכל המאוחר. מכאן שבהתאם להוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, תביעת החוב, אשר הוגשה ביום 4.2.2013, הוגשה באיחור של 18-12 ימים בלבד. בנסיבות העניין, מקובלת עלי מסקנת בית המשפט המחוזי כי אין המדובר באיחור משמעותי. כך או כך, השאלה שביסוד בקשת רשות הערעור היא האם נימוקי המשיב להגשת תביעת החוב שלא במועדה עולים כדי "טעם מיוחד". בענייננו לא הוגשה בתקופה האמורה הצעת הסדר וטרם חולק דיבידנד למי מהנושים. יתר על כן, לא הוכח כי יש באיחור הקצר בהגשת תביעת החוב כדי לגרום נזק הסתמכות כלשהו למי מבעלי הדין, או כדי לפגוע ביעילות הליכי פשיטת הרגל. כל זאת, כאשר המבקש כלל לא העלה טענות מבוססות בעניין זה בבקשה לפני. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובהחלטתו כי התקיים "טעם מיוחד", כמשמעותו בסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, המצדיק את הארכת התקופה להגשת תביעת חוב מצד המשיב.
8.
לא נעלמה מעיני טענת המבקש כי הגיש הצעת הסדר לכנ"ר ביום 27.2.2013. עם זאת, אין בטענה זו כדי להעלות או להוריד מהכרעת בית המשפט המחוזי, שכן ממילא מדובר בהצעה שהוגשה לכאורה למעלה משלושה שבועות לאחר הגשת תביעת החוב. הוא הדין עם טענת המבקש כי תביעת החוב לא הוגשה ביום 4.2.2013, אלא רק ביום 24.3.2013. בית המשפט המחוזי נדרש לטענה זו ודחה אותה תוך קביעת ממצא עובדתי אשר נסמך, בין היתר, על יסוד החלטות המנהל המיוחד, ולא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעתו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד באייר התשע"ד (14.5.2014).
ש ו פ ט