פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2075/15
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. ד"ר אלכסנדר רובינשטיין
2. מ.י.ס. השתלות שיניים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 22.01.0015 בתיק
עא
036845-10-14
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' שילה ) מיום 22.1.15 בע"א 36845-10-14, במסגרתו נדחה בהסכמה ערעור המבקש
על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון
(השופטת ל' הר ציון ) מיום 23.7.2014 בתא"מ 19490-06-13. עניינה המשפטי של הבקשה בשאלה, אימתי יכול בעל דין לחזור בו מהסכמתו לדחות ערעור שהגיש.
ב.
המבקש הגיש לבית משפט השלום תובענה שעניינה טענתו, כי הופלה לרעה על-ידי המשיבים בכך שלא הסכימו להעניק לו טיפול רפואי של השתלת שיניים מחמת היותו נשא HIV . בית משפט השלום דחה את התביעה, משנמצא כי לא עלה בידי המבקש לבסס מבחינה עובדתית את טענת ההפליה. ביום 22.1.15 נערך דיון בערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי. מפרוטוקול הדיון עולה, כי בית המשפט המליץ למבקש שלא לעמוד על ערעורו. המבקש, אשר לא היה מיוצג בדיון, ביקש לצאת על-מנת להתייעץ, וכך היה; מבקשתו הנוכחית עולה, כי כאשר יצא החוצה התייעץ עם בא כוח הועד למלחמה באיידס, אשר ביקש להצטרף כידיד בית המשפט. משחזר המבקש מן ההתייעצות החליט לקבל את המלצת בית המשפט ולחזור בו מהודעת הערעור. הערעור נדחה איפוא. לאחר מספר ימים הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, אולם זו נדחתה ביום 29.1.2015, משנמצא כי אין עילה לביטול פסק הדין.
ג.
המבקש עותר רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לטענתו, הסכמתו לדחיית הערעור נבעה מכך שבית המשפט לא איפשר לו לשקול את הדברים למשך מספר ימים, אלא לחץ עליו לקבל החלטה בו במקום. אמנם, כך נטען, המבקש בחר שלא להיות מיוצג על-ידי עורך דין, אולם אין בכך כדי להפחית מזכותו להיוועץ בעורך דין, אשר נפגעה שעה שבית המשפט אפשר לו היוועצות קצרה בלבד. עוד מעלה המבקש טיעונים לגוף פסק דינו של בית משפט השלום, אשר שגה לטענתו בקבעו כי טענת ההפליה לא הוכחה; לביסוס טענותיו צירף המבקש גם פסק דין משמעתי שניתן כנגד המשיב ביום 15.1.15, בו דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ) את עתירת המשיב לביטול צו שניתן על-ידי משרד הבריאות, שביטל את האישור שניתן למשיב לשמש כרופא אחראי על מרפאת השיניים בה חפץ המבקש להיות מטופל.
ד.
המשיב, סבור מנגד, בתגובתו מיום 14.6.15 כי אין מקום להתערבות בגלגול שלישי, בין היתר כיון שהערעור בעניינו בבית המשפט המחוזי נדחה בהסכמת המבקש, כמפורט מעלה.
ה.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה חוששני כי אין בידי להיעתר לה. ענייננו בבקשת רשות ערעור על ערעור שנדחה בהסכמת המבקש . ראשית, לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים באופן המצדיק התערבותנו בגלגול שלישי, על פי כללי ההתערבות המקובלים. שנית, לא מצאתי טעם המצדיק היעתרות לבקשת המבקש ודיון בערעור לגופו, משהוא עצמו הסכים לדחייתו לאחר היועצות; והדברים נאמרים מטבע הנסיבות בלא שנידרש לתביעה לגופה. ברי, כי כדי לבטל פסק דין אשר ניתן בהסכמת הצדדים נדרשות נסיבות חריגות:
"פסק דין שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין. לפיכך ניתן פסק הדין לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון שאדם טעה או הוטעה או שההסכם נוגד את החוק, או מחמת הפרתו, או בגלל שינוי מהותי בנסיבות" (זוסמן
סדרי הדין האזרחי 549 (מהדורה שביעית, 1995); ראו גם ע"א 151/87
ש.ארצי, חברה להשקעות בע"מ
נ' אורי רחמני , פ''ד מג(3) 489, 500-498 (1989); ע"א 456/01
כץ נ' עמותת אלכסנדרוני (2001); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי
647-646 (מהדורה 11, 2013)).
הדברים אמנם נאמרו לגבי פסק דין בהסכמה המאשר הסדר פשרה, אולם סבורני כי יפים כוחם, בשינויים המתחייבים, גם לענייננו אנו. נסיבות חריגות אינן מתקיימות בענייננו; למעשה, המבקש אינו טוען כי לא הבין את הצעת בית המשפט או את השלכותיה המשפטיות – וכאמור התאפשר לו להיועץ בעורך דין טרם נתן החלטתו – אלא כי לאחר מספר ימים שינה את דעתו וסבר, כי לא היה צריך להסכים להצעת בית המשפט ולבקש דיון בערעור לגופו. בכך, כאמור, אין די להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן על דעתו של המבקש , לאחר שההכרעה הדיונית נומקה על-ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי השתכנע בה.
ה.
איני נעתר איפוא לבקשה. בנסיבות המקרה ישא המבקש בהוצאות המשיב על הצד הנמוך בגובה 1,500 ₪ בלבד.
ניתנה
היום, י"ג בתמוז התשע"ה (30.6.2015).
המשנה לנשיאה