רע"א 2096/08 יוסף ברילינט נ. דולב ,חברה לביטוח בע''מ

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים מ' רביד, א' אפעל-גבאי וא' פרקש) שבו התקבל ערעורן של המשיבות והופחת סכום הפיצוי שבו הן חויבו במסגרת תביעתו של המבקש לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). ערעורו של המבקש לעומת זאת נדחה ברובו (למעט לעניין תשלום שכר המומחה).

2.

המבקש נפגע בשנת 1998 בתאונת דרכים. בעת התרחשות התאונה עבד המבקש בשני מקומות עבודה: בעיריית ירושלים ובחברת פלטין קוסמטיקה בע"מ (להלן:

החברה ). המבקש הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים כנגד המשיבות בבית משפט השלום בירושלים. בית משפט השלום פסק למשיב פיצויים בראשי נזק שונים, ובהם פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד בסך של 262,900 ש"ח, ודחה את תביעת המבקש לפיצוי בגין הוצאות על טיפולים פסיכולוגיים בעבר. כמו-כן פסק בית משפט השלום כי יש לנכות מסך כל הפיצויים תגמולים שקיבל המשיב מהמוסד לביטוח לאומי בגין התאונה בסך של 79,616 ש"ח. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המשיבות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, והמבקש הגיש ערעור שכנגד.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי יש להפחית מסכום הפיצויים הכולל שפסק בית משפט השלום סך של 80,000 ש"ח. בית המשפט ביסס את החלטתו על מכלול נתוניו האישיים של המבקש, לרבות שיעור נכותו הרפואית הצמיתה (7.5%) והעובדה ששב לעבודה בסמוך לאחר התאונה. כן לא השתכנע בית המשפט כי המבקש היה בהכרח מקודם בעבודתו בעירייה לולא התאונה, או כי קידום זה לא היה מונע מן המבקש להוסיף ולעסוק בעבודה נוספת. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של המבקש בעניין ניכוי התגמולים. המבקש טען בעניין זה כי אין לנכות מסכום הפיצויים את מלוא התגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, שכן תגמולים אלה – כך טען - התקבלו בגין עבודתו בשני מקומות עבודה ואילו בחישוב הפיצויים המגיעים לו התחשב בית משפט השלום רק בעבודתו בעירייה, ודחה את תביעתו לפיצוי בגין אובדן השתכרות מעבודתו בחברה. בית המשפט המחוזי קבע בעניין זה כי יש לנכות את מלוא התגמולים וזאת שכן המשיב "קיבל דמי פגיעה בגין היעדרותו מהעבודה בחברה, יחד עם זאת זכה בפסק הדין לפיצוי בגין היעדרות של חודש ימים מעבודתו בחברה".

4.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהפחיתו את סכום הפיצויים בשיעור גלובאלי של 80,000 ש"ח. לטענתו, פסיקת בית המשפט המחוזי יוצרת רף עליון לסכום הפיצויים שניתן לפסוק בגין נכות מסוימת, וזאת ללא קשר לנתוניו המסוימים של המקרה הקונקרטי, כגון בסיס השכר, גילו ועיסוקו של הניזוק. עוד טוען המבקש כי היה על בית המשפט קמא לקבל את טענותיו הנוגעות לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי ולפיצוי בגין הוצאות על טיפולים פסיכולוגיים. המשיבות מצידן תומכות בהחלטת בית המשפט קמא, וסבורות כי אין ליתן במקרה זה רשות ערעור.

5.

דין הבקשה להידחות. אין בטענות המבקש כדי להצביע על שאלה משפטית עקרונית או כללית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בפני בית משפט זה. בניגוד לעמדת המבקש, בית המשפט המחוזי לא הגביל את סכום הפיצויים שניתן לפסוק בגין נכות מסוימת הגבלה כללית כלשהי. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו להפחית את סכום הפיצויים הכולל על נתוניו האישיים של המבקש ועל נסיבות המקרה הספציפי, וברי כי אין בפסק-דינו כדי למנוע את פסיקתם של פיצויים בסכום שונה בשל אותה דרגת נכות, תחת נסיבות שונות. גם בהפחתת הפיצויים בסכום גלובאלי אין משום חריגה מעקרונות מקובלים, וזאת גם כאשר בית משפט השלום חישב ראש נזק מסוים באופן אריתמטי.

7.

גם מסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי מעוגנת בהלכה הקיימת. בחישוב גובה הפיצויים, יש לשאוף להשוות את מצבו של הניזוק למצב שבו היה נתון אילולא התאונה. לפיכך, יש לקזז מסך נזקיו של המבקש עקב התאונה, כפי שנקבעו על-ידי בית המשפט, את סך ההטבות שבאו לידיו עקב התאונה. לבסוף, טענת המבקש לעניין הטיפולים הפסיכולוגיים היא עובדתית בעיקרה, ואף המבקש אינו מצביע על סוגיה משפטית כללית כלשהי העולה מעניין זה.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין יישא המבקש בשכר טרחת עורך הדין של המשיבות בסכום של 2,500 ש"ח.