רע"א 2097/08 עיריית גבעת שמואל נ. מיתב- מים ,תיעול וביוב בע"מ

1.

ביום 12.6.08 הושג הסדר פשרה בין בעלות הדין במסגרתה של בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת. ההסדר קיבל תוקף של החלטה. על יסוד ההסדר ובהמשך לו קבעתי ביום 8.7.08 בפסק הדין מהם הסכומים שעל המבקשת לשלם למשיבה. מדובר בסכומים, אשר בהסדר הפשרה נקבע כי הם תשלומי ביניים, עד להכרעה של מועצת הרשות למים ולביוב (להלן – המועצה).

המועצה אכן נתנה הכרעתה ביום 14.4.11. לטענת המבקשת, בעקבות אותה הכרעה על המשיבה להשיב לה כספים. זאת, שכן בהחלטתה של המועצה נקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה סכומים נמוכים יותר מאלה שנקבעו בפסק הדין. המבקשת עותרת, על כן, למתן פסיקתה בה נקובים הסכומים ששולמו ביתר, ואשר לפי הנטען על המשיבה להחזירם למבקשת. המשיבה מתנגדת לבקשה למתן פסיקתה.

2.

דינה של הבקשה למתן פסיקתה להידחות. על פסיקתה לשקף את הסעד האופרטיבי שניתן בפסק דין או בהחלטה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 523 (מהדורה שביעית, 1995)). בפסק הדין מיום 8.7.08 לא נקבעו הסכומים להשבה, שהרי פסק הדין ניתן עוד לפני שהמועצה קבעה את הסכומים. יתירה מזו, למשיבה יש השגות מהשגות שונות על הכרעתה של המועצה ונראה כי המחלוקת, כולל זו החדשה בין המועצה למשיבה, טרם נסתיימה. בנסיבות האמורות דומה שהמהלך הנכון בו על המבקשת לנקוט הוא הגשת תובענה כספית להשבת הסכומים ששולמו ביתר או אולי קיזוז ולא בקשה לפסיקתה.

3.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחה בסך 4,000 ₪.